|
|
עמוד:8
8 המשטר האסלאמי באיראן, ולאחרונה גם ממשלת תורכיה . הנשיא ארדואן, בתגובה לחוק הלאום שהתקבל בכנסת, אמר שוב כי ישראל היא מדינת טרור פשיסטית וגזענית, הדומה לנאציזם ( ראו גם להלן ) . במקביל לכך, בקרב יהודים בישראל ובתפוצות ( וגם אצל נוצרים רבים ) מתפתחת בעשורים האחרונים אִסלמופוביה חריפה כתגובה למעשי טרור קשים של מוסלמים, ובגלל התנשאות דתית-תרבותית ודעות קדומות על מוסלמים ( בדומה לעמדות של מוסלמים כלפי יהודים ) . בחוד החנית של מגמות אלה ניתן למצוא את חברי המחתרת היהודית, גוש אמונים, נאמני הר הבית, ארגוני המקדש ( כעשרים במספר ) , רבנים ומנהיגים בציונות הדתית, מפלגת הבית היהודי וחברים בתנועת הליכוד . מנגד ראוי לציין כי אצל יהודים ומוסלמים לא מעטים בארץ ובעולם מסתמנות מגמות של תמיכה בדו-קיום ושלום, וברוח זו מתנהלים עשרות דיאלוגים דתיים ותרבותיים, בין מנהיגים משני הצדדים וגם קשרים פוליטיים וכלכליים בין ישראל ושורה של מדינות ערביות ומוסלמיות, הודות לאינטרסים הדדיים ולשיקולים אחרים . אולם, כדי להגיע לידי פיוס היסטורי ודו-קיום בין העמים, שומה עליהם לפתור את הבעיה הפלסטינית בצורה מוסכמת, ובייחוד את סוגיות מזרח ירושלים ( אל-קודס אל-שריף ) והר הבית ( אל-חרם אל-שריף ) . פתרון כזה עשוי גם להרחיב את הקשרים בין ישראל למדינות ערביות מוסלמיות נוספות, ולנטרל מניע אידיאולוגי מרכזי בעוינות האלימה המאפיינת את פעילותם של ארגונים מוסלמים סונים ושיעים כאחד . אין ספק כי בדיון על היחסים ההדדיים בין מוסלמים ליהודים בדורות האחרונים ראוי לבחון יחסים אלה והתמורות שחלו בהם במשך ההיסטוריה והשלכותיהם לימינו, ולהפיק מהם לקחים – לקולא או לחומרה . כפי שנראה בפירוט במהלך ספר זה, היחסים בין מוסלמים ליהודים בארצות האסלאם עד לראשית המאה העשרים היו אמביוולנטיים ; וניתן למצוא בהם דמיון ושוני בתקופות ובארצות שונות . מצד אחד, ממשלות וציבורים מוסלמים גילו סובלנות כלפי היהודים, והתקיימו בין הצדדים דיאלוגים ושיתוף פעולה תרבותי וכלכלי, ולפרקים - גם חברתי ופוליטי . מאידך, היו שנים של רדיפות ומעשי טבח קשים, ואף אסלום כפוי במקומות
|
|