|
|
עמוד:11
מבוא 11 מאמרו של חנן חֶבֶר בקובץ זה עומד על הכוח הגלום בעמדה חשופה זו בהקשר פוליטי – לאומי . לאה גולדברג תיארה בשעתה את ה"משורר הלאומי", ביאליק, כנמנה על המשוררים ש"אינם נידונים עוד על – פי המעלות והחסרונות של יצירות בודדות, הם מתקבלים תמיד כשלמות, כמִקשה אחת, גם על המגרעות, שהרי גם המגרעות של הללו מביעות צד באופיָה של האומה" ( גולדברג תשל"ו, 185 ) . המשורר הלאומי —כתבה גולדברג — הוא כזה ש"בהיותו יחיד – הסגולה חייב [ . . . ] להיות בעל כל הסגולות של 'אדם בינוני' . יתר על כן : הוא כמעט לוקה בהיפרטרופיה של 'הבינוניות' הזאת . יש בו את כל התכונות של בני עמו הפשוטים, האורגניים, ותגובותיו הנן לעתים קרובות מאד תגובות איש העם" ( שם ) . אפשר ש"היפרטרופיה" זו של ה"בינוניות" היא שאיפשרה למבקרים מובילים — החל בברוך קורצווייל וכלה במבקרות וחוקרות עכשוויות — להתייחס אל רביקוביץ בכתיבתם כבדרך שיגרה בשמה הפרטי, דליה ( ראו שחם [ 1996 ] בקובץ זה ) . ומצדה השני של מטבע זו, אך באורח המתיישב עם מעמדו של הפרט היחיד כמייצגו של הכלל הלאומי בספרות העברית, תיאר אריאל הירשפלד את שירתה של רביקוביץ כ"מעין אִדרה לתרבות הישראלית כולה" ( באחרית – הדבר ל מרוב אהבה ; רביקוביץ 1998 ) . דימוי זה חורג מן הדמות שציירו לנגד עיניהם קוראיה המוקדמים ( ראו שחם [ 1996 ] בקובץ זה ; וכן ארגוב 1995 ) , הדמות העולה מן השיר "פורטרט" — זו ה"מקופחת", שהטור "תָּאֵר לְךָ : רַק הָאָבָק לִוָּה אוֹתִי" מאפיין אותה, ושלשונה הארכאית מעמידה אותה "כְּעוֹרֵב שֶׁנָּקוֹטוּ בוֹ קְרוֹבָיו הָעוֹרְבִים" בקרב בני דורה, מצד אחד, וכ"בֻּבָּה מְתֻקֶּנֶת" שכל מנהגה "שָׁקוּל וְצַיְּתָנִי", מצד שני ( בעיני מבקרים בכירים ואוהדים כמורהּ לשעבר מן התיכון בחיפה ברוך קורצווייל ) . עד לאחרונה נטו קוראיה של רביקוביץ לקבל עליהם את עדותה שלה כי "מגזימים אצלנו בהדגשת הזיקה שבין בעיות הציבור לבין השירה, שעל – פי טבעה אינה יכולה להיכתב אלא ביחידות . [ . . . ] . כשם שאי – אפשר היה לצאת למבצע סיני מצוידים בכלי נגינה ובשירת רחל, כך אין לכפות על השירה את ממגורת דגון בחיפה ואת עיירות הפיתוח, ובוודאי שקשה עליה לשאת את כובד כנפיה של ציפור הנפש הציבורית" ( רביקוביץ 1960 . 6 וראו מאמרה של דנה אולמרט, בקובץ זה ) . עם השנים צמחה, הן בביקורת והן בשירה, ההכרה בחתרנות הפוליטית 7 שבשירתה של רביקוביץ, המוקדמת כמאוחרת, על ההבדלים המשמעותיים ביניהן . מאיה בז'רנו ביטאה הכרה זו במשחק צלילי עם מלות השיר "בובה ממוכנת" . 6 . לדיון מעמיק בפולמוס שעורר הראיון שערך מיכאל אוהד עם דליה רביקוביץ עם פרסום ספרה הראשון, וחילופי הדברים שליבה בין שלמה גרודזנסקי ורביקוביץ עצמה, ראו טיקוצקי ( בכתובים ) . 7 . מאמרה של חמוטל צמיר משנת 2000 הניח את המסד לראיית העמדה הפוליטית בשירתה המוקדמת של רביקוביץ ( המאמר נדפס בנוסח שונה מעט בספרה [ צמיר 2006 ] ) . וראו גם מאמרה של חנה קרונפלד, בקובץ זה , לתיאור המהלך הזה .
|
|