|
|
עמוד:13
שיחות על תקווה ישראלית | 13 הביצות, לו כל אלה היו חולצים את נעליהם . דמיין מה היה עולה בגורל המקום הזה לו חלילה היו מפסיקים לקוות, לבנות ולהסתכל קדימה, איך היתה נראית ירושלים שלנו, הארץ הזאת" . ואני מנסה לדמיין את המלכים החשמונאים שהיו משוכנעים שהכול יימשך לעד, את הכותב שבא לדון עמם בעתיד המדינה היהודית, את הרגע שבו לא היתה להם תקווה, וחושב איך מונעים מההיסטוריה לחזור על עצמה . אלא שתהיה זו טעות להתבונן רק על ההיסטוריה . רק על אתגר השגת הריבונות והעצמאות . ישראל משתנה, גיאוגרפית ודמוגרפית, הגבולות התרחבו והצטמצמו מאז ימי בן-גוריון . קיר הברזל של ז'בוטינסקי הפך לעובדה מוגמרת וכבר אין סכנה קיומית למדינת ישראל . החברה הישראלית הפכה לתערובת של שבטים ודעות . ובעיקר, עם הספר המסתמך על מילים, ממשיך לחפש הגדרות ומילים לסיפור שלו . ישראל של הנשיא ריבלין ושלי כבר אחרת . אי-אפשר להסתמך עוד רק על הגדרת המטרה : הקמת מדינה, מכיוון שזו כבר הוקמה . אי-אפשר להסתמך רק על שעת הדחק והאחדות המופלאה שמגלה העם בצוק העתים מכיוון שישראל משגשגת, ואי-אפשר להגדיר את עצמנו דרך אחרים, כי ההגדרה העצמית קודמת להגדרת אחרים . לראשונה, דווקא בגלל הנס, נדרש עם הספר לעסוק בשאלה מי הוא ולא נגד מי הוא .
|
|