מבט לאחור על ה“גל הפלמי“

עמוד:14

רודי לרמנס 14 על ייסורי אהבה נשיים הדהים צופים רבים, שציפו לדפוסי תנועה משתנים בהדרגה המבוצעים שוב ושוב למוזיקה חזרתית ) . בשעה שאלן פלאטל ( Platel ) הסתמך גם הוא על העבודה של פינה באוש או של סוזאנה לינקה, מארק ואנרונכט ( Vanrunxt ) — שמעולם לא זכה לפריצה בינלאומית, אבל הוא היום דמות מפתח בסצנת המחול הפלמית — שילב את הדגש המודרניסטי על האוטונומיה המדיאלית של המחול דווקא, עם רגישות מיוחדת לנוכחות הבימתית של הגוף האנושי . יאן פאבר בחר נתיב אחר מהם : הוא פנה באופן ביקורתי למסורת הבלט ולנטייה המובְנית שלה למשמעת גופנית ולצייתנות . בניגוד לכך, עמיתו לשעבר ליצירה וים ואנדקייבוס ( Vandekeybus ) זכה לפרסום מידי עם המחקר העליז והאנרגטי של סיכונים גופניים מסוגים שונים ב - What The Body Does Not Remember ) 1987 ( . ההטרוגניות המרשימה של ה“גל הפלמי“, הצנוע למעשה, התקשרה בצורה חזקה להיעדר מסורת מבוססת של “מחול מעבר לבלט“ בפלנדריה או בבלגיה ( מה שמסביר גם במידת מה מדוע אמנים ללא השכלה רשמית במחול, כגון פאבר ופלאטל, חשו משיכה למדיום הכוריאוגרפי ) . החירות הזאת מהתייחסויות היסטוריות מחייבות, אפילו מהכרה עמוקה מכלי שני של התפתחויות קודמות, יצרה למעשה מצב ייחודי . בדרך כלל, ה“גל הפלמי“ המחיש בין השאר ש“אי – ידיעת מחול“ יכולה לשמש כוח אמנותי יצרני, כהזמנה לחקור את הפיזיות של הגוף בדרכים חדשות . בוטות מסוימת, המזכירה את ימי הפַּאנק, אפיינה לכן את העבודות הראשונות של ואנדקייבוס ושל פאבר, לדוגמה . אנחנו, קהל המחול הפלמי החדש וחסר הבקיאות גם כן, תמכנו בשמחה באמנים “שלנו“ ובמחקרים הפרובוקטיביים שלהם של “מחול מעבר לבלט“ . כמה מהם נהפכו במהירות לאמנים מצליחים עולמית, מה שהוסיף בבירור טעם נוסף לחוויה האישית של היותנו צופים ישירים ב“מחול עכשווי שנוצר בפלנדריה“ . במבט מפרספקטיבה מרוחקת יותר חזינו למעשה, בתחילה בלידתו המטאפורית, ואחר כך בהשתרשותו של עולם אמנות “גלוקאלי“, עולם שבו אירועים מקומיים מחוברים מבחינה מהותית ביחסי גומלין, שלא תמיד קל לפענחם, להחלטות אמנותיות המתקבלות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא