|
|
עמוד:יד
יד נומוס ונראטיב בנויים הגשרים הם המשמעות הנורמטיבית והמחויבות . ללא מחויבות אישית של שוכני הנומוס, מצבי העניינים השונים ייוותרו כרעיונות מופשטים . ההתחייבות היא ההופכת רעיונות לנורמות מחייבות . לכן, הנראטיב הנורמטיבי איננו נראטיב גרידא . בניגוד לנראטיב ספרותי, הנראטיב הנורמטיבי מחולל נכונות לפעול על פיו . אם כן, החוק נוצר ממחויבות פרשנית שמשמעותה מכוננת באמצעות חומרים נראטיביים . סטייתו של קאבר מתורת-המשפט המסורתית ניכרת גם באופן שבו הוא מסיט את מרכז הכובד משאלת הסמכות אל שאלת המשמעות, ובאופן שהוא מגדיר מחדש את מקומו של הכוח ביחס לחוק . בניגוד קוטבי למגמה הסוציולוגית המזהה את החוק כארגון של כוח, תפיסת הנומוס של קאבר רואה את החוק כארגון של משמעות . בעוד שתפיסת החוק ככוח קשורה למוסדות מדיניים ולמרכזיותה של המדינה כביטוי של הכוח, תפיסת החוק כמשמעות מקיפה גם קבוצות או תנועות שאינן ממוסדות . 31 משום כך, בין שלשיטתו של קאבר המשמעות נפרדת מהסמכות ובין שהן חופפות, הלגיטימציה של החוק תלויה מאוד ביכולתו להקנות משמעות לסביבה הנורמטיבית שבה אנו שוכנים . 32 בניגוד להיגיון הפוזיטיביסטי, קאבר איננו מאמין שנורמות משפטיות נטענות אוטומטית במשמעות נורמטיבית כאשר הן מקבלות מעמד רשמי של דבר חוק או פסיקת הלכה . המשמעות הנורמטיבית, מחדש קאבר, צומחת ממקורות רבים, ורובם אינם בשליטת פרוצדורות משפטיות . תהליך יצירתה של נורמה משפטית כרוך ביסודו בשני יסודות נוספים — הפרשנות והמחויבות . הפרשנות מפרטת את הצו, אך כדי שהוא יהיה בעל ערך נורמטיבי נדרשת גם התחייבות, מעורבות אישית, של נמעני הצו לתוכנה של הפרשנות . המעבר מפרשנות למשמעות נורמטיבית מתחיל כאשר אדם מקבל את דרישות הפרשנות ובאמצעות התחייבות אישית מאשרר למעשה את תוכנה של הנורמה . ההתחייבות לפרשנות קובעת את משמעותה של הנורמה ואת תוכנה, ובאמצעותה הפרט מנכס את הפרשנות ומקבל אותה כדבר בעל משמעות נורמטיבית לגביו . קאבר מתאר את יצירתה של המשמעות הנורמטיבית, התהליך שבו הנארטיב הופך ערך לנורמה, כתהליך החצנה — אובייקטיפיקציה — של תחושת המחויבות הסובייקטיבית של הפרט : "יצירת משמעות משפטית כרוכה, אם כן, במחויבות סובייקטיבית להבנה אובייקטיבית של דרישה מסוימת" ( להלן עמ' 43 ) .
|
|