|
|
עמוד:יא
יאמבוא הוא טקסט מהפכני ומעורר . הוא מעודד את קוראיו "למתוח את המפרשים" ולבחון מחדש את הפרקטיקה המשפטית, את המוסדות הרשמיים, את ערכם של עימותים משפטיים ואת היחס שבין מערכות משפטיות שונות . הוא ממוקם בשדה רחב יותר מהקוריקולום השגור בסביבה משפטית רב-תחומית, שדה המקיף כמה וכמה תחומים : תורת-המשפט, היסטוריה של המשפט, משפט חוקתי, משפט בינלאומי, פילוסופיה פוליטית וסוציולוגיה . "אנו שוכנים בתוך נומוס — יקום נורמטיבי" . בקביעה פרוגרמטית זו קאבר פותח את מסתו . כבר בכך מסתמנת חריגתו של קאבר מסגנון הכתיבה האקדמי לעבר הבעה פואטית בסגנון כמעט נבואי, שנועד לעורר השראה ולהקנות לקוראים נקודת מבט חדשה . נקודת המוצא של קאבר היא מְשַׁחְזֶרֶת, והיא נעוצה בדרישתו לשחזר את מושג הנומוס כתובנת היסוד של השיח המשפטי בכללותו . בהמשך יתברר כי בהתעקשותו לדבר על הנומוס הוא לא רק מפנה מקום לתובנות הסוציולוגיות בשיח של תורת-המשפט, אלא גם קורא תיגר על ההנגדה הקלאסית של הנומוס והפיזיס, שהיא למעשה אבן הראשה של החשיבה הפוזיטיביסטית . 16 קאבר צועד בעקבות פיטר ברגר, אשר הדגיש את הקשר שבין נומוס למשמעות, ואפיין את הנומוס כ"סדר בעל משמעות" המַבנה את המציאות החברתית שמקורה בתודעה ; 17 הוא קורא לשוב אל מושג הנומוס ולהבין באמצעותו את מכלול התופעות המשפטיות היומיומיות . עלינו להבין את החוק, אומר קאבר, לא כמערכת של כללים ועקרונות, אלא כמציאות נורמטיבית ממשית . לפיכך, על תורת-המשפט להתמקד במשמעותן של הנורמות ובתוכנן, ולא רק במנגנוניו של החוק כאמצעי לפיקוח חברתי . כשממקמים את הגותו של קאבר לצד רעיונות חשובים של המאה העשרים, קשה להימלט מההשוואה לרעיונותיו המאוחרים של קרל שמיט ( 1888 - 1985 ) על הממד המרחבי של הנומוס . גם בעיני שמיט המענה לפוזיטיביזם המשפטי הלכוד בפרדיגמות מדינניות והמנוף לדחייתו נעוצים בשיבה אל המובן המקורי של הנומוס, וגם במשנתו מתחזקת הזיקה שבין נומוס לזהות . 18 אולם אצל קאבר מגיעה השיבה אל הנומוס למחוזות אחרים . לדידו של קאבר, השיבה אל הנומוס משקמת את הזיקה שבין משמעות — כלומר משמעות החיים, התשובות לשאלות הקיומיות מסדר ראשון שמונחות ביסוד כל קיום אנושי — לנורמטיביות, וזאת אחרי שזיקה זו נשחקה ואבדה בהיגיון הפוזיטיביסטי . הנומוס, לפי זה, הוא מערכת קוהרנטית של משמעויות הנקשרת לנקודות זמן שונות במעגלי החיים ומחברת את הפרט
|
|