|
|
עמוד:51
גיליון 82 חשוון תשע״ט 51 בהערכת המשמעות של ההיערכות הסורית ברמת הגולן . לדעת הרמטכ ”ל היא מצביעה על “מגמת הגנה” . ראש למד”ן מנתח את היערכות חילות האוויר וההגנה האווירית של סוריה ומצרים ללא מסקנה חד משמעית, האם שינויי ההיערכות מצביעים על מגמה התקפית או מגננתית . מפקד חיל האוויר מעריך : “ייתכן והאמריקאים העבירו . . . ( נמחק על ידי ב”מ ) לרוסים ולכן החליטו לצאת, ויתכן שהם שותפים למתוכנן . אפשרות נוספת, שהרוסים ניזונים מידיעות מסולפות של הערבים והחליטו לא להודיע לאמריקאים והחליטו לצאת . מעריך שאפשרות א’ נכונה” ( ראה לעיל - החשש מתקיפה ישראלית ) . כאן עובר הדיון לשלב ההמלצות וההחלטות . הרמטכ”ל מסכם : 1 . בעד ביטול חופשות . 2 . “ בסיסית איני מניח שהולכים לתקוף, ( לעומת זאת ) אין די הוכחות שאינם הולכים לתקוף, לכן צריך סידורים אלמנטריים . לכן סיכמנו ביטולי חופשות בשריון ועתה בחיל האוויר” . סגן הרמטכ”ל מעיר : “הלילה בוטלו כל החופשות וזוודו הטנקים” . משפט אחרון של הרמטכ”ל בהמשך להמלצת מפקד חיל האוויר לשקול המשך צילומי האוויר : “גם הצילומים מעצבנים . . . אבל זה יכול רק להפחיד אותם, כי הערכתם שאנו נתקוף לא תביא אותם להתקפה” . הדיון הסתיים והפורום עובר ללשכת שר הביטחון, לדיון השבועי בשעה 00 : 09 . היה זה דיון ראשון בפורום מצומצם ואינטימי, לאחר כניסת הידיעות המטרידות על פינוי המשפחות של היועצים הסובייטים ופענוח גיחת הצילום בתעלה . מעצם טבעם של דיונים מסוג זה, הראשונים של הבוקר - לפני המשך התגלגלותם באותו יום לרמות הבכירות, שר הביטחון, ראש הממשלה והממשלה - שההתבטאות בהם חופשית וללא פילטרים שנוצרים במעלה הדרך . מה אפשר ללמוד מדיון זה, מעבר לכל מה שכבר נכתב על אותו יום ? אתמקד בשניים : ראשית, הדיווח של ראש אמ”ן על נסיעתו של ראש המוסד לפגוש את הסוכן הבכיר שהודיע על מלחמה עובר ללא תגובה של המשתתפים . כל הנוכחים מכירים את הסוכן ותרומתו ולמרות זאת אין התניה של ההחלטות בציפייה למוצא פיו של הסוכן . ראש אמ”ן ממשיך להזכיר את נסיעת ראש המוסד בהמשך הדיונים אצל שר הביטחון וראש הממשלה, והתגובה דומה . שנית, איש מהמשתתפים לא מזכיר את “המקורות המיוחדים” שכולם היו חשופים להם . לא נשאלה השאלה האם הם מופעלים ומה הם מניבים, אם בכלל . חרף הררי המילים שנכתבו על חשיבות הסוכן ועל כך שההשתעבדות למידע שסיפק גרמה לעיוורון שאחז את ראש אמ”ן ומחלקת מחקר, התרשמותי בזמן אמת היא שהרמטכ”ל לא היה שותף לכך . מבחינתו המקור היה עוד סוכן, חשוב ככל שהיה . הציפייה שלו הייתה שאמ”ן יספק התרעה של 24 שעות לפחות, כפי שהבטיח מאז מלחמת ששת הימים, משלל מקורותיו . נראה שהתייחסות דומה הייתה ל”מקורות המיוחדים” ; שני אלה לא נתפסו אצל הרמטכ”ל כתנאי מקדים להחלטותיו באותו בוקר . מכאן לשאלה, מה יכול היה לסדוק את חומת הביטחון העצמי והאמונה ביכולת אמ”ן לתת התרעה של 24 שעות מראש . לאחרונה פורסמו כמה מחקרים ודעות על “ידיעת הזהב”, שאם הייתה מגיעה בזמן אזי פני ההיסטוריה היו שונים . אזכיר את הדיווח של 8200 , שלא הופץ בזמן ולא הוערך כראוי על דברי הנספח הצבאי העיראקי במוסקבה, ודיווח על שני קציני הקומנדו, שנעצרו בתעלה ונחקרו על ידי השב”כ . לצערי עליי לקבוע שאף אחת מאלה, כמו ידיעות נוספות שהצטברו בימים שלפני המלחמה, לא היו משנות את הערכת המצב של הרמטכ”ל והסובבים אותו - סגנו, ראש אמ”ן, מפקד חיל האוויר ואחרים . ביום שישי הייתה הערכה ברורה אצל הרמטכ”ל - המלחמה בפתח . כך גם הייתה תחושתנו בלשכה, כשהתפזרנו בסוף היום לבתינו ליום הכיפורים . היה חסר המועד - יום ושעה ממקור מהימן . את זה סיפק “המלאך” בבוקר של יום שבת . לרמטכ”ל זה הספיק כדי להתניע את מכונת המלחמה . ועדיין לא כולם השתכנעו, ראה ההתמקחות של דיין על היקף הגיוס וסירובם של גולדה מאיר ומשה דיין לאשר תקיפה מקדימה . האם ניתן היה לקבל את הידיעה לפני יום שבת לפנות בוקר ? מבלי להיכנס לסוגיה שנדונה שנים, מה גרם לעיוורון שאחז באמ”ן, סגן הרמטכ”ל במלחמת יום כיפור - ישראל טל . משמאל האלוף שמואל גונן . “הלילה בוטלו כל החופשות וזוודו הטנקים” ביום שישי הייתה הערכה ברורה אצל הרמטכ"ל - המלחמה בפתח . כך גם הייתה תחושתנו בלשכה, כשהתפזרנו בסוף היום לבתינו ליום הכיפורים . היה חסר המועד - יום ושעה ממקור מהימן . את זה סיפק "המלאך" בבוקר של יום שבת . לרמטכ"ל זה הספיק כדי להתניע את מכונת המלחמה אתייחס למה שראיתי וחשתי בלשכת הרמטכ”ל, ובהסתכלות מזווית זו על המטה הכללי ועל צה”ל . מה שעיוור את עינינו היה הביטחון העצמי, היבריס שליווה את מפקדי צה”ל מאז הניצחון המפואר ב - 1967 . לביטחון זה היו שני מרכיבים מרכזיים - הביטחון בעוצמתו של צה”ל וזלזול ביכולות האויב . באותו בוקר, ולאורך כל היום של 5 באוקטובר, הייתה דאגת אמת מאפשרות שכדברי הרמטכ”ל, “הולכים למלחמה” . ניתנו פקודות בהתאם, אך הדאגה לא חדרה את חומת הביטחון העצמי בכוחנו, שאיש במטה הכללי או בדרג המדיני לא ערער עליה . הסתכלו היטב, 45 שנים אחרי, האם אנחנו בטוחים שאנחנו חסינים בפני חטא היוהרה והזלזול באויב ?
|
|