|
|
עמוד:40
גיליון 82 אוקטובר 402018 בשעה 00 : 14 המריאו 220 מטוסים, 200 מצריים ו - 20 עיראקיים מכ - 20 בסיסים . הם טסו נמוך ובדממת אלחוט מוחלטת, שנועדה למנוע גילוי על ידי האויב . הם חלפו מעל הכוחות של ארמיות השדה, להעלאת המורל בקרבם לקראת הצטרפותם למהלך, בהפגזה ארטילרית נרחבת לעבר הגדה המזרחית של התעלה . חטיבת המפציצים הכבדים 16 - TU התכבדה לשגר את הטיל הראשון לעבר האויב . המטרה הראשונה שהתקיפו הייתה מפקדת השליטה העיקרית באום מרג’ם ( יב”א 511 ) , שאליה נורה הטיל הראשון ממערב לתעלה . היא נפגעה עוד בטרם חצו המטוסים את התעלה לתוך סיני . כל המטוסים עברו את התעלה יחד, פונים ליעדים השונים כמתוכנן . מהלך זה נעשה בתיאום מלא עם מערכי ההגנה האווירית בתעלה, במטרה להשיג הפתעה מלאה . על פי המקורות המצרים, התקיפה האווירית הפתיעה את האויב והשיגה הצלחה רבה בפגיעה במטרות השונות ( % 85 - % 90 ) ובכמות הקטנה של אבדות שנגרמו, % 4 - % 5 מכלל המטוסים שתקפו . אחד הטייסים שנהרגו היה הטייס עאטף אל - סאדאת, אחיו הצעיר של נשיא מצרים . המטוסים המצריים כמעט לא נתקלו בהתנגדות מצד הכוחות הישראליים, כפי שציפו . לפי הבנת המצרים, נפגעו הבסיסים הישראליים באום מרג'ם, באום חשיבה ובאחרים . הצלחת חיל האוויר המצרי להפתיע את ישראל ולהנחית עליה מכה קשה קיבלה ביטוי בדיווחי הטייסות שנטלו חלק במבצע על הצלחותיהן במילוי משימותיהן . כולם הבינו שמצרים ניצחה הפעם במלחמה, כמו שהבינו בבוקר ה - 5 ביוני 1967 כי היא הפסידה . המצרים היו כל כך בטוחים בהצלחתם בתקיפה זו, שמובארכ והפיקוד המצרי העליון החליטו לבטל את התקיפה האווירית השנייה, שתוכננה ל - 30 : 16 באותו היום, שכן לא היה בה צורך - כל המטרות הושגו בתקיפה הראשונה . ההחלטה גררה בשנים האחרונות ביקורת רבה על מובארכ מצד ותיקי המלחמה, שכן היא איפשרה לחיל האוויר הישראלי להפיל מסוקים רבים נושאי כוחות קומנדו, שחדרו בהמשך היום לסיני ללא ליווי של מטוסי קרב , כפי שהיה מתוכנן בתקיפה שבוטלה . נגרמו אבידות רבות בנפש ובמסוקים . חרף הצלחה זו, מודים המקורות המצרים וסאדאת, כי ההכרעה בשלושת הימים הראשונים של המלחמה הייתה בידי ההגנה האווירית המצרית, ולא של חיל האוויר והמהלומה האווירית הראשונה . 4 כותבים מצריים גם הדגישו כי התהילה שלה זכה חיל האוויר המצרי התעצמה מאז מובארכ נהיה לנשיא . מוחמד חסנין הייכל אף כתב בעיתון אל - אהראם כי המהלומה הזו הייתה בבחינת מפגן אווירי, שנועד להחזיר את המורל לחיל . הטענה גררה תגובות נזעמות מצד טייסים רבים שנטלו חלק במבצע, שאף דרשו להעמידו לדין בבית משפט צבאי . היועצים הסובייטים העריכו, בשל הערכתם הגבוהה את יכולותיו של חיל האוויר הישראלי, כי אבידות המצרים בתקיפה הראשונה יהיו % 30 - % 35 מכלל המטוסים שייקחו בה חלק, ועם התקיפה השנייה המתוכננת יגיעו ל - % 40 - % 45 . הסובייטים התנגדו לביצוע תקיפות בעומק ישראל, כי העריכו שכל המטוסים שינסו לחדור לשטח ישראל ייורטו המדיניות המצרית לגבי תקיפות עומק במלחמה אחת הסוגיות הקשורות לתקיפה האווירית בפתיחת המלחמה היא שאלת שיגור שני טילי קלט ממפציץ 16 - TU לעבר יעד בשטח ישראל . הטילים אותרו על מסכי המכ"מ הישראלי כמטרה גדולה שנעה מכיוון ימת ברדוויל בסיני . על פי הערכה, היו הטילים אמורים ליפול בתחומי תל אביב . 5 האם השיגור הזה היה מכוון ? ומה הייתה מטרתו ? על פי המידע שהתפרסם מאז בצד המצרי, האירוע לא תוכנן כלל וכלל . אם הטילים האלה היו פוגעים במטרה בשטח ישראל, היו המצרים נפגעים בצורה שלא כיוונו אליה - שכן יש להניח שצה"ל היה מגיב בתקיפת יעדים בלב מצרים . זאת בהתבסס על תפיסתו של אדריכל המלחמה סאדאת, את מטרותיה ומהלכיה . סאדאת כיוון לנהל מלחמה בעלת יעדים מוגבלים בלבד . כך סיפר ליועציו הסובייטים במרץ 1971 : "אני לא רוצה מלחמה גדולה, עזרו לי לשחרר אפילו 10 ס"מ בגדה המזרחית של התעלה כדי שהעולם יחזור לשים לב לבעיית המזרח התיכון, שנטש, ויעזור לפתור אותה ; וכן כדי לגרום לאמריקאים 6 כך גם הודיע באפריל 1973 לעצור את המלחמה ולהתחיל בשיחות שלום" . למנהיגים באזור ( למולא מוסטפא אל - ברזאני, וכנראה גם לשאה של איראן, כדי שלא יפריעו לעיראקים לקחת חלק במלחמה ) . 7 בזיכרונותיו מדגיש סאדאת את רצונו העז למחוק את הבושה של התבוסה ב - 1967 ולתפוס דריסת רגל של שיבר אחד בסיני, כך שיוכל לנהל משא ומתן עליו . ביטוי לכך נתן באיגרת ששיגר ב - 7 באוקטובר 1973 באמצעות יועצו לביטחון לאומי, חאפז אסמאעיל, למזכיר המדינה האמריקאי דאז הנרי קיסינג’ר, שבה הודיע לו כי אין לו כל כוונה לקדם את הכוחות המצריים מראשי הגשר שתפסו בתעלה מזרחה, לעומק סיני . כלומר : המלחמה תצטמצם לרצועה שלאורך התעלה, שכבשו הכוחות המצרים, ואין בכוונתו להרחיב אותה לעומק סיני . 8 היה בכך מסר מרגיע לאמריקאים, שעמם פתח במגעים מדיניים בתחילת 1973 , לגבי כוונותיו ומטרותיו במלחמה . יועצו המדיני מציין בספרו כי בהנחיות לפתיחת המלחמה, ששלח סאדאת לשר המלחמה עלי ב - 1 וב - 5 באוקטובר, הוא התכוון שהכוחות המצריים "יעבירו את קו ההגנה שלהם אל ממזרח לתעלה, על ידי הקמת ראשי גשר בעומק של 10 - 15 ק"מ, ולהתכונן לבצע משימות נוספות בהתאם להתפתחות המצב, תוך הסבת אבידות כבדות לכוחות הישראליים בנפש ובציוד" . הוא הדגיש כי "מטרת המלחמה אינה שחרור השטחים הכבושים, הבסת הכוחות הישראליים במערב סיני, או כיבוש יעדים אסטרטגיים או כלכליים - כי אם שינוי יחסי הכוחות בחזית הלחימה, כדי לאלץ את ישראל לקבל הסדר מדיני צודק לבעיה הפלסטינית ולוותר על השטחים הערבים הכבושים" . בכל מקרה הוא הדגיש את חשיבות פתיחת הקשר המדיני עם הממשל האמריקאי בעיני סאדאת, והבאתו לרמה הגבוהה ביותר . 9 אמירות אלה תואמות לגמרי את תמיכתו של סאדאת בתוכנית המבצעית המצומצמת "הצריחים הגבוהים", שתכנן הצבא, אשר "משימתה הייתה 10 בהקשר הזה צייןמוגבלת, חדירה לתוך סיני בת שבעה או תשעה ק"מ" . שאזלי כי סאדאת הורה לצבא לתכנן גם תוכניות לתפיסת מעברי ההרים בסיני, כדי לשכנע את הסורים לצאת איתם למלחמה, שכן הסורים לא יצטרפו אם ייווכחו שהתוכנית המצרית מוגבלת רק לתפיסת קו של 15 ק"מ מזרחית לתעלה . על פי שר המלחמה המצרי, היציאה למלחמה עם סוריה הייתה צורך פוליטי, והתוכנית לתקוף לעבר המעברים נועדה להשביע את רצונה . רק במהלך המלחמה הבינו הסורים כי המצרים הונו גם אותם, ולא רק את ישראל . 11 כל אלה מסבירים גם את ביטול מבצעים שונים שתכנן הצבא המצרי נגד יעדים חשובים בישראל, ככל הנראה על ידי סאדאת עצמו . כך, מקורות שונים פרסמו כי התכנון המצרי כלל בין השאר : א . תקיפת בסיסי חיל האוויר בעציון ובחצור ב - 6 באוקטובר, תוכנית שבוטלה . ב - 10 באוקטובר הוחלט בכל זאת לתקוף את בסיס עציון, כשהמצרים הבינו כנראה שהוא נמצא בסיני ולא בשטח ישראל, ושלחו באותו לילה שני מטוסי 16 - TU למטרה זו . המטוסים הגיעו דרך ערב
|
|