הקדמה אישית

עמוד:13

אמנות הרפואה : ההתמחות הרגשית ברפואת המשפחה | 13 הספר הנוכחי . מאז שקראתי אותו לפני כעשר שנים חלמתי לכתוב ספר דומה לרופאים, כפי שהוא עשה למטפלים בבריאות הנפש, והחלום הזה מתגשם כעת . למידה רגשית של כל אדם מתחילה משורשיו, מהמקורות השונים שהשפיעו עליו במהלך חייו . זה המקום גם לספר קצת על הביוגרפיה שלי, שללא ספק השפיעה על מי שאני היום . נולדתי בקהיר ב - 1953 ואחרי מלחמת סיני ב - 1956 משפחתנו גורשה ממצרים, ביחד עם רוב היהודים, והתפזרה בעולם . בני משפחתי הגיעו כפליטים לברזיל, המדינה היחידה שהייתה מוכנה לקבל אותנו, חוץ מישראל שאליה ההורים לא רצו לבוא . בסאו פאולו למדתי לאורך שנות התבגרותי בבית הספר האיטלקי דנטה אליגיירי . בגיל 18 עברתי את בחינות הכניסה לבית ספר לרפואה, בו למדתי שלוש שנים, אבל הלחץ הפנימי לעלות לישראל — תוצאה של היותי חניך ומדריך בתנועת נוער ציוני בשנות התבגרותי, מגיל 13 — הוביל אותי לעלות לבדי לארץ . כך, בשנת 1976 , התקבלתי להמשך הלימודים מהשנה הרביעית בבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת תל אביב . בסיום הלימודים שירתתי שלוש שנים כרופא בצה"ל, שירות חובה וקבע ביחד כמקובל עבור עולים ועתודאים . אחרי השחרור פניתי להתמחות בפסיכיאטריה, אבל לא מצאתי את עצמי במקצוע . התחום היה צר מדי לטעמי ואני הייתי זקוק לתחום רפואי רחב, המתייחס אל האדם בשלמותו, על כל חלקיו, ולכן בחרתי לעבור להתמחות ברפואת המשפחה ואני מברך על כך כל יום וכל שעה . באותן שנים התנסיתי בטיפול פסיכואנליטי אישי, שליווה את שלבי ההתמחות ברפואת המשפחה . זו הייתה דרכי להבין את המצוקות הרגשיות שלי, ילד יהודי שנולד במצרים, היגר בגיל 4 וגדל בברזיל עם הורים שהתעקשו לדבר צרפתית ולהלל את התרבות האירופית . בנוסף על כך גדלתי בצל הסבל של אמי ממיגרנות ותקופות של דיכאון קשה . אין לי ספק שהנסיבות האלו תרמו לרופא שבי, ליכולת לזהות את הסבל שבאדם האחר ואת הצורך בתיקון חוסר האונים הילדי לנוכח הכאב והדיכאון . ראיתי כיצד הסבל הרגשי מתלווה לסבל הגופני וחשתי רצון לתקנו . כבר בגיל 7 ידעתי שאהיה רופא ולימודי הרפואה היו התרופה האולטימטיבית למצוקה של הסבל המשפחתי והאישי . בהמשך יכולתי גם ליזום ולפתוח מרפאה לרפואת גוף - נפש, כפי שנראה באחד מפרקי הספר, תהליך שלוּוה גם בלימודי פסיכותרפיה ובלמידת מדיטציה . זאת הייתה דרכי שלי וכל אחד מהקוראים צריך למצוא את דרכו האישית לעיבוד הרגשי ולמודעות עצמית, כי אלו הם התורמים העיקריים להפיכת הרופא ל"כלי" טיפולי . באופן אישי אני מאמין שכל רופא, כמו כל מטפל בבריאות הנפש, יכול רק להרוויח ממדיטציה וטיפול נפשי בעצמו כדי "להשחיז" את עצמו, להיות אמצעי להקלת הסבל של הזולת ולריפוי במלוא מובן המילה .

רמות


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר