|
|
עמוד:12
12 | ד"ר אנדרה מטלון התחומים הללו . דבריי תמיד התקבלו באהדה, ממש כאילו יצאו מליבם של המאזינים, בראש ובראשונה כי פרשׂו עולם של שפה שכה מובנת ומוכרת לכולם . אני מאמין שכל אדם שפנה ללמוד רפואה בחר במקצוע הזה כדי להיות לעזר לאדם אחר, כדי להקל סבל . הלמידה האינטלקטואלית בבתי הספר לרפואה, פריצות הדרך הטכנולוגיות והשליטה הכלכלית של חברות התרופות הגדולות יצרו התניה ואשליה, שלכל תסמין יש תרופה ושהרפואה המערבית מציעה בעיקר פרמקולוגיה לטיפול במחלות ותסמינים . בהרצאות שנתתי תמיד הדגשתי שתסמינים ומחלות גדלים ומתפתחים בקונטקסט של הזנחה, של מתח מתמשך, של מצוקה רגשית, של מריבות במשפחה, של רגשות אשמה, כעס ועלבון ושל טראומות שונות . הקשבה לחלקים האלו, הבנת הסבל של האדם והתערבות בהיבטים הללו של מצבו יכולות לשנות את הקונטקסט שבו המחלה התפתחה וכך להביא לרווחה רגשית ופיזית של המטופל, גם אם לא תמיד מושג ריפוי של המחלה . להפתעת כולנו, מחלה יכולה גם לחולל בריאות, כפי שנראה באחד מפרקי הספר . היכולת שלנו להבין את הקונטקסט, לגעת בסבל ולהכיל את הכאב היא חלק מכוחה של הלמידה הרגשית . הלמידה האינטלקטואלית, המדעית, מניעה את ה - “Doing” אצל הרופאים והלמידה הרגשית מניעה את ה - “Being” , והשילוב בין שני אלה הוא החוכמה האמתית . כעת, אחרי כשלושים שנה במקצוע, אני מרגיש שהגעתי לשלב שבו אני רוצה להשאיר את הידע והמורשת הללו לדורות הבאים, וזאת אני מבקש להשיג באמצעות ספר זה . בשנים הרבות שלי כמנהל מחלקה לרפואת המשפחה שמתי לב שהסטודנטים לרפואה מגיעים למחלקה בשנה השישית של לימודיהם עם ידע תאורטי עצום, אבל אין להם מיומנות רגשית הולמת להתחלת חייהם המקצועיים כרופאים . גם המתמחים שמתחילים את עבודתם בתחום ההתמחות שבחרו מתקשים ונחבלים בדיוק בנקודות אלו . מצד אחד יש להם הרבה ידע, אבל מצד שני אין להם את המיומנויות החברתיות והרגשיות החיוניות להתמודדות עם כעס של מטופל או עם כאב של ילד שהולך למות מסרטן . בנוסף על ניסיוני העשיר עם מתמחים, ביססתי את הספר גם על שנים רבות שבהן השתתפתי כמנחה וכחבר מן המניין בקבוצות בלינט, שבמהלכן הבנתי עד כמה נחוץ לרופאים מדריך ללמידה הרגשית . אני חב חוב גדול לארוִין יאלום, רופא, פסיכיאטר וסופר, שממנו למדתי הרבה ושספריו היו כמו ספרי לימוד עבורי . דרכם למדתי לספר סיפורים ולהבין שלסיפורים אנושיים יש ערך לא פחות מאשר להרצאות על המנגנון האנזימטי של תרופות חדשות . במיוחד הספר "מתנת התרפיה" היה לי להשראה לכתוב את
|
|