|
|
עמוד:י
י אדם בלתי מעשי שהיו עשויים לעורר את עניינם של הקוראים : "לצערי לא התברכתי באב קודר ופראי שאותו יכול הייתי להעמיד למשפט הציבור בתור הסיבה האמיתית למורשתי הטרגית ; אף לא באם חיוורת ומורעלת למחצה שבדחפיה האבדניים יכול הייתי לתלות את קללת המזג האמנותי" . 11 מדבריו של צ'סטרטון ומעדויות נוספות עולה כי משפחתו הרעיפה עליו חום ואהבה ; אמו נחשבה לאישה סבלנית וחביבה, ואביו, בעל המזג הנינוח, אהב לשעשע את ילדיו בסיפורי מעשיות, ואף בנה למענם תיאטרון בובות . צ'סטרטון לא נחשב לתלמיד מבריק במיוחד ; בגלל אופיו החולמני והמתבודד הגיעו מכריו למסקנה כי לא נועד לגדולות . מוריו בבית הספר הציבורי סנט פול סברו כי טוב יעשה אם יתמקד בטיפוח כשרון הציור שהתגלה בו בגיל צעיר . וכך, בשעה שחבריו התקבלו לאוקספורד ולקיימברידג', מצא צ'סטרטון את עצמו בבית הספר לאמנות ע"ש סלייד של יוניברסיטי קולג' בלונדון . בתקופת שהותו שם עבר משבר נפשי, שהעמיק בעקבות היחשפותו להלכי הרוח הפסימיים של סוף המאה התשע - עשרה . מפגש עם אדם בעל השקפות ניהיליסטיות קיצוניות, שצ'סטרטון כינה אותו מאוחר יותר "הדיאבוליסט", זעזע אותו עד עמקי נשמתו ; הוא חש כי הציץ לתהום האפלה של הרוע האנושי וצלח מבחן מוסרי שממנו יצא מחוזק . 12 צ'סטרטון מצא נחמה מסוימת ביצירותיהם חדורות האופטימיות של וולט ויטמן, רוברט בראונינג ורוברט לואיס סטיבנסון והחל במסע הרוחני אשר הסתיים בסופו של דבר באימוצה הנלהב של הנצרות, שבה ראה את המענה לתחלואיה של תרבות זמנו . במהלך לימודיו בסלייד גילה צ'סטרטון כי הוא שואב הנאה רבה יותר משיעורי הספרות מאשר משיעורי האמנות . סטודנט בשם ארנסט הודר ויליאמס, שמשפחתו החזיקה בהוצאה לאור, הציע לו לכתוב ביקורות על ספרי אמנות עבור הירחון בּוּקמֵן . 13 צ'סטרטון נענה ברצון . מאמרו הראשון הופיע, בעילום שם, בגיליון של יוני 1895 ועסק במבקר המהולל ג'ון ראסקין . "גיליתי את הקל בכל משלחי היד", כתב צ'סטרטון מאוחר יותר, "ולא הפסקתי לעסוק בו מאז" . 14 ב - 1896 פגש צ'סטרטון את פרנסס בלוג, בתו של יהלומן ממערב לונדון, והחל לחזר אחריה נמרצות . הקשר הרומנטי המתרקם לא היה לרוחה של אמו, שתכננה להשיאו לאישה אחרת, אולם דבר לא יכול היה לחצוץ בין השניים . גילברט ופרנסס התחתנו ב - ,1901 לאחר תקופת אירוסין ממושכת, ויצאו לירח דבש באזור האגמים בנורפולק, במזרח אנגליה . בדרך לשם רכש
|
|