|
|
עמוד:8
8 רמזי ברט הבמה ונע במהלך שכיבה על הרצפה בתוך מה שנראה במבט ראשון כמו ערמת בגדים . בהדרגה, כשהתאורה נעשתה קצת פחות עמומה, היה נדמה שיש רקדן שני או אולי בובה בגודל אדם, אבל בכל אופן, עוד טרם היה די אור כדי לדעת מי הבובה ומי הרקדן החי . היה נדמה שתנועות מתגברות ודועכות בדרכים המציעות אפשרויות חדשות להאזין לעוצמות האווירתיות של המוזיקה של ברטוק . בסיום הקטע, התאורה, אף שנותרה מפוזרת, נעשתה ברורה דיה כדי להבחין בבובה עם חוטים, שלה רואה תמרן בביצוע דואט משותף . שניהם לבשו מה שנראה כמו סרבלים מאריג עבה וגס, שכיסו את פניהם וגרמו לדה – הומניזציה שלהם . האפקט הזכיר כמדומה את התיאור בתוכנייה של היצירה מ – 2005 כ“זירות של אי – ודאות בין חי לדומם, אובייקט לסובייקט . “ האורות היו חזקים בצורה מספקת בחלק השלישי, “ Solo Sans titre “, שבוצע בליווי שני קטעים מאת DJ Shadow , הראשון שקט למדי ובלוזי, והשני עם קצב היפ – הופ חזק יותר . לה רואה, לבוש באותו סרבל אבל עם ראש חשוף כעת, התחיל שוב בשכיבה ועבר בהדרגה לעמידה בעת ביצוע חומרים תנועתיים דומים מאוד לאלה של החלק הקודם, הוא נראה מאיים ( uncanny ) ודמוי – בובה, אבל שונה בגלל המוזיקה השונה . לה רואה הוא רקדן אוטודידקט, ולכן הריקוד שלו אינו קשור לכאורה לאוצרות תנועה מחוליים קונבנציונליים . עם זאת, לאחר יותר מעשרים שנות הופעה מקצועית, התנועות שלו מעידות על ידע פיזי יוצא דופן ועל בהירות של מיקוד גופני . אולם אין בתנועה שלו שום דבר יוצא דופן, וכל רקדן ללא מגבלות גופניות היה יכול בעיקרון לבצע אותה . לאחר זמן מה, התחיל לה רואה לצרוח בצורה מטרידה והמשיך בכך ללא הפסק למשך שלוש דקות . למעשה, כל שלושת החלקים בביצועו היו מטרידים בדרכים שונות, הראשון בגלל הבקשה מהקהל להשתתף בדיון, השני והשלישי בגלל הטבע הבלתי אנושי לכאורה של החומרים התנועתיים המבוצעים . החלק המביך והמאתגר ביותר של הערב היה החלק הראשון . אף על פי שהוא כונה “הרצאה“, מנקודת המבט שלי כמורה באוניברסיטה, הוא הזכיר יותר סמינר שהסטודנטים חוששים מאוד לדבר במהלכו . בשעה שמורה בסיטואציות
|
|