|
|
עמוד:11
פתח דבר בראשית שנות האלפיים נוסד בעיר בית שמש בית ספר תיכון ייחודי בשם ברנקו וייס אתגרי . בית ספר זה , כחלק מרשת ברנקו וייס , הוקם עבור תלמידים שלא מצאו את מקומם בבתי ספר אחרים בבית שמש ובנותיה . תלמידים אלו , כאיילים העורגים לאפיקי מים , נזקקו לסביבה עם אקלים אחר כדי להביא את יכולות הלמידה שלהם לידי ביטוי . ובאמת , עם כינונו , בית הספר סיפק אקלים מותאם יותר עבורם : הכיתות הקטנות יותר הפחיתו במשהו את הסחת הדעת , תיווך הלמידה הפרטני אפשר להתמודד עם החומר הנלמד , היחס האישי אפשר לצוות להבחין בקשיים , להכיל ולאתגר . מקור ההשראה למבנה זה הוא התפיסה כי תשתית פדגוגית מותאמת עבור תלמידים מאוכלוסיות שונות , תסלול את דרכם למיצוי גבוה יותר של יכולותיהם . חלף יותר מעשור מאז הקמתו , ולבו פועם בעוז בתודעת עשייה חינוכית חברתית . בית הספר מוביל את התלמידים להישגים בלמידה עיונית לקראת בחינות הבגרות , גיוס לצה " ל ושירות לאומי . מלבד החשיבות של אלו , בית הספר פועל מתוך הבנה שזו דרך יעילה והכרחית להשתלבות והצלחה בחברה הישראלית . בתהליך ארוך , עמוק ועדין , בית הספר מנסה לאפשר לתלמידים לפרוץ את המעגל החברתי החוסם , להשיב את האמון בעצמם ובאחר , לראות את ייחודם , לגלות את כישרונותיהם , לחלום ולא להטות אוזן לקולות המפקפקים בהם ולבחור מחדש את היקר להם . לא פעם עומדים אנשי החינוך בבית הספר משתאים אל מול הכוחות האדירים של התלמידים , מביטים בהערכה עצומה בתהליכים של התלמידים המגייסים את כוחותיהם וכנגד כל הסיכויים משיגים את מבוקשם . אני זוכר היטב את רשמיי מהשבועות הראשונים שלי כיועץ בבית הספר . בחליפת האנתרופולוג נהניתי לשאול תלמידים בבית הספר – " מה זה האתגרי בשבילך ? " רובם ככולם ענו לי בפשטות " האתגרי זה כמו משפחה . " את חטאיי אני מזכיר היום . בשומעי את תשובתם ,
|
|