|
|
עמוד:12
פרק ראשון מיוזובקה לארץ ישראל יוזובקה זיכרון ילדות משני אירועים , בהם חייו היו תלויים לו מנגד , לא הרפה מזיאמה וליווה אותו לאורך שנותיו . האירוע הראשון , אישי , היה נס ההצלה מפגיעת מנורה , וכך היה : בליל שבת , בעת שהילד זיאמה ישב , כרגיל , ליד אביו על הספסל בבית הכנסת והחזן סלסל בקולו , ניתקה לפתע מהתקרה מנורת נחושת כבדה , עמוסת גבישים צבעוניים ונוצצים , חלפה ליד ראשו , פגעה בארגז הספסל ומעכה אותו . גבישי הזכוכית הנוצצים התנפצו לרסיסים פוצעים . למחרת הוליכו אותו לבית הכנסת לברך את ברכת הגומל . ' נס המנורה ' היה בעיניו ראשון לכמה ניסים של הצלה שקרו לו , בשעה שחייו היו שרויים בסכנה גדולה . כיוון שכפסע היה בינו לבין אסון כבד גרם לו המקרה לחשוב לראשונה על המוות . התנפצות הגבישים הנוצצים לרסיסים שימשה לזיאמה כעבור שנים משל לתיאור התנפצותם של רעיונות ואידיאלים , ציפיות ותקוות לשינויים , כפי שאירע אחרי המהפכה הקומוניסטית ברוסיה . האירוע השני שליווה את זיאמה , בו נשזרו יחדיו הגורל האישי שלו עם הגורל היהודי הכללי , היה הפוגרום בעירו יוזובקה בשנת , 1905 בהיותו בן שש . ב 17 באוקטובר , בעיצומם של האירועים המהפכניים ברוסיה , פרסם הצאר ניקולאי השני מנשר , בו הבטיח להנהיג חירויות אזרחיות . לאחר פרסום המנשר פרץ גל של פרעות ביהודים , בהובלת חוגים שמרניים ואנטישמיים , אשר התפשט ברחבי תחום המושב והקיף מאות ערים , עיירות וכפרים . הסערה לא פסחה על יוזובקה . במשך שלושה ימים , ב 22 - 20 באוקטובר , 1905 בוצע פוגרום בעיר , במהלכו נספו ונפצעו יהודים , מקצתם נשרפו חיים בבית הכנסת שהועלה באש , נהרס ונבזז רכוש יהודי ומאות משפחות נותרו חסרות כל . עוד לפני הפוגרום חש זיאמה את המועקה , המתח והדאגה שריחפו בחללו של הבית , כמו בחלל עולמם של יהודי יוזובקה בכלל , מפני חשרת העננים המתקרבת והמאיימת לפגוע בהם . בימי הפרעות , לצד אימת המוות שרחשה סביב הוא נחשף לאמונה העמוקה ולתפילה לישועה בעת מצוקה נוראית אקטואלית . לימים תיאר זיאמה את פרוץ הפוגרום : אחי הבכור מטפס על הגגות של בתי השכנים , יורד בבהלה לחצר , ותוך כדי ריצה לבית סופק כפיים ובקול לא לו זועק : " מיינע טייערינקע , א פאגראם , ראטעוועט זיך ! " ( יקירי , פוגרום , הצילו את נפשכם ) . בבית פורצת בהלה . בני המשפחה מתרוצצים מחדר לחדר , חוטפים חפצים מכל הבא ליד . אבא מחזיק בידו האחת תיבה ארוכה וצרה שהכילה את החלפים . בידו השניה הוא תוחב לכיס מעילו מגבת , לחם וצנצנת של טיפות ולריאן .
|
|