|
|
עמוד:14
שנים לאחר מכן , הם כבר מנו כ - 10 , 000 כ 18 אחוזים מהתושבים . היהודים עסקו בעיקר במסחר , שרובו ככולו נמצא בידיהם , במלאכה , בפקידות - למשל בבנקים , וגם הפעילו בתי מרזח . למעשה הם חלשו על אספקת השירותים לתושבי העיר , שהתפתחה במהירות . יהודים מעטים עבדו במפעלים ובמכרות כמנהלים , כמנהלי חשבונות וכמחסנאים . היהודים התגוררו באזור מרכזי בעיירה , שמרבית תושביו היו יהודים . בנוסף לשפת האידיש רובם המכריע גם שלטו בשפה הרוסית , בשיעור שהיה גבוה במידה רבה לעומת היהודים בכלל תחום המושב . בצד הלימודים המסורתיים ב ' חדר ' הוקמו בקהילה היהודית בתי ספר לבנים ולבנות . בימי חול התפללו בבתי הכנסת מניינים אחדים , בשבתות הגיעו מאות מתפללים ואילו בחגים , בייחוד ב ' ימים הנוראים ' , מילאו המוני יהודים את בתי הכנסת . במחצית השנייה של שנות השמונים של המאה ה 19 החלה פעילות ציונית ביוזובקה והוקמו התאגדויות ציוניות אחדות , שמנו כ 400 חברים בשנת . 1905 אף שהיהודים מצאו פרנסה בעיר הם לא חשו עצמם בטוחים בה ולא בכדי . בעיני הפועלים , שרווחו בקרבם גילויי אלימות , נחשבו היהודים זרים ואילו הרוסים בעלי העסקים הקטנים , סוחרים ובעלי מלאכה , ראו בהם מתחרים שנואים . מתוכם צמחו חוגים לאומניים , שמרניים ואנטישמיים , אשר ביקשו לשמור על היסודות הלאומיים המסורתיים של עולמם הרוסי . הללו ניהלו תעמולה חריפה נגד היהודים , הציקו להם וטלטלו את חייהם . בשנת , 1892 בעקבות התפשטותה של מגיפת כולרה , תולדת תנאי סניטציה גרועים , התחולל ביוזובקה פוגרום אשר הותיר הרס , חורבן ותמרות עשן בשוק וברחובות בהם התגוררו היהודים . בשנת , 1905 כאמור , נערכו פעם נוספות פרעות ביהודי העיירה ובשנת , 1919 בימי מלחמת האזרחים בעת שהכוחות הלבנים שלטו ביוזובקה , סבלו יהודי העיר מפוגרום נוסף . ביוזובקה זאת נולד זיאמה ב 15 בפברואר , 1899 להוריו מרדכי בן יוסף אהרונוביץ וגנסה בת יצחק לוין ; בן למשפחה גדולה שמנתה שמונה בנים ובת אחת . האב מרדכי היה שוחט ובודק , עיסוק חשוב בקהילה היהודית , אשר הקפידה על הלכות דת ; נמנה עם חסידי הרבי מליובאוויטש ; היה איש נוקשה ותקיף הן בביתו הן מחוצה לו , אדוק בדתו , קפדן בקיום מצוות , מאריך בתפילה ובר אוריין , שהתמיד בלימוד ש " ס ופוסקים ככל שזמנו אפשר לו . האם גנסה ניחנה בחכמה , בהבנה , בפתיחות ובהומור סלחני . לדידו של זיאמה היה באביו מיסוד ההלכה ואילו באמו מיסוד האגדה . את אביו הוא כיבד , אבל נשא את עיניו בגעגועים אל האם . "אמא שלי , ישישונת שלי , מה אכמה לחיקך " , כתב כעבור שנים רבות , בעת שהייתה אשה קשישה , שחיה בברית המועצות , והוא אדם מבוגר , חי בארץ רחוקה מארצה . בשנות החמישים ביקרו יוסף אבידר , שכיהן באותו הזמן כשגריר ישראל בברית המועצות , וזוגתו ימימה אבידר טשרנוביץ , ביוזובקה , שהייתה לעיר גדולה בשם סטלינו , ונפגשו עם בני משפחתו של זיאמה . יוסף וימימה , שהיו חברים קרובים של זיאמה , ודאי עשו זאת לבקשתו . הם הביאו לו משם תמונה של אמו , " והוא תלה אותה מול עיניו , כאילו רק לה מותר היה לראות את הפינה החבויה שבלבו ... [ את ]
|
|