|
|
עמוד:7
דבר העורכים למדינת ישראל תעודת זהות כפולה : היא חברה במשפחת האומות הדמוקרטיות , שתרבותן ליברלית ומערבית , ובה בעת היא מדינה יחידה במינה , מדינת הלאום של העם היהודי . השפעתם של שני ההיבטים האלה — האוניברסלי והפרטיקולרי — ניכרת היטב במרחב הציבורי הישראלי על כל רבדיו : החברתי , החינוכי , התרבותי , התקשורתי , הפוליטי והמשפטי . כל אחד ממוקדי הזהות , בפני עצמו , הוא בעל כוח משיכה ויכולת שכנוע משמעותיים לרבים מאזרחי המדינה . לקיום האליפטי , בצלם של שני המוקדים , אקלים של שניות תרבותית , שהוא מאפיין היסוד של החיים הלאומיים של היהודים בדורנו . השניות שבין תרבות המערב לתרבות היהודית המסורתית באה לידי ביטוי , למשל , בהגדרתה החוקתית של המדינה כ " מדינה יהודית ודמוקרטית " . התקבלותה הרחבה של הגדרה זו בשיח הישראלי מלמדת שהיא קולעת לתחושות הרוב הגדול של אזרחי ישראל היהודים . לדידם , לריבונות הישראלית מחויבות כפולה לשני מוקדי הזהות . לשניות התרבותית פוטנציאל מורכב : יתרונה הוא שהיא מאפשרת גיוון של מקורות התרבות כך שפרטים וקהילות יכולים לבנות את זהותם מתוך הדיאלוג שבין שני המקורות . הגיוון גם עשוי להנביט צמיחה והתפתחות של כל אחת מן התרבויות מתוך האתגר שמציבה לה התרבות האחרת . ואולם , למעשה , המתבונן בחברה הישראלית , כאן ועכשיו , איננו מרגיש את הפנים השוחקות שבגיוון , אלא את הקושי והמתח שבתחרות בין שתי ההצעות התרבותיות . סוכני ההשפעה של שתי התרבויות מעדיפים להציג אותן כחלופות זהות צרות זו לזו , הנערכות לקראת מלחמת תרבות . העימות מתחולל בחזית רחבה — השפעה רעיונית , כוח פוליטי , תקציבי ממשלה , וכיוצא באלה . המערכה נמשכת ,
|
|