הקדמה

עמוד:יד

השני של האקדמיה ללשון העברית ומייסדו של מפעל המילון ההיסטורי : " ואולם לי היו ההזדמנות והזכות שלא יישכחו לראות אצל הזז את תהליך היצירה כלשון מקררכ באותה הוועדה המנסחת , לתפסו כביכול בשעת מעשה . שום קני מידה מן הקרויים ' אובייקטיביים / כמו הבקיאות בשכבות הלשון למיניהן , השליטה בכללי התצורה , ההרכבה והתחביר , כל שכן בבלשנות המשווה , לא עמדו לאיש באותה המהירות ובאותה הדייקנות המפליאה כמר חוש הטעם והחדירה שניחן בהם הזז " ( בךחיים , הספד , . ( 142 הרעיח לכתוב הערות צפופות המכילות דווקא אותם " קני מידה אובייקטיביים" והמתעכבות ליישמם כמעט על כל פרט לשוני בלי להתחשב במשקלו כיצירה או בתפוצתו בלשון , נראה מובן מאליו ונחוץ כשמדובר בחומר קדום , כגון אפיברפיה או כתבי יד עתיקים , אבל נחשב מיותר בחומר שנכתב סמוך לזמננו . להרגשתנו כקוראים , קרבת הזמן מקנה לנו כלים וכישורים לא רק לפרש את הטקסט כלי תיווך מלומד אלא גם לקלוט את טכניקות ההבעה שלו באופן כלתי אמצעי . המפגש עם הרומן " כישוב של יער * מסכל כל מחשבה שכזאת למן מילותיו הראשונות , ואכן , למימוש רעיק המהדורה לא יכלה להיות כתובת מתאימה יותר מן הרומן " בישוב של יעד " . ספר זה רובו חומרים נדירים וחריגים , אבל גם מה שנראה רגיל לקורא בן ימינו מי לידנו ייתקע שהיה רגיל לפני שמובים - תשעים שנחי וכי הצירופים "משך בכתפיו " . " בלב פנימה '' או " פרץ בצחוק פרוע " ( להלן , 215 , 203 , 172 ) אינם צריכים עיון רק משום שהם שגורים כלשון ימינו , או שמא בכל זאת יש בהם כדי לעורר בנו שמץ סקרנות לדעת את מקורם ואת חלופותיהם ? וכן להפך : האם מה שבשמע כאתנינו חריג , כגון היאך במקום איך או ביקש כמקום רצה , יש בו בהכרח כוונת הזרה סגנונית , או שמא דווקא מה שהוא חריג היום היה היסה הסטנדרטי , המקובל . לפני שמונים - תשעים שבה ( לפחות כקרב קבוצה לא קטנה של סופרים )? האם " אל תהינו לאכולי " ( 79 ) או " כלום יש לכם השגה ? " ( 101 ) יעוררו ב : ו גיחוך מתוך התנשאות של דוברים ילידים , או אולי ילמדו אותנו שהמבעים השגורים כפינו " שלא תעזו ( לאכול )'' ו " יש לכם מושגי " אינם כל כך מובנים מאליהם , ויגרמו לנו לתהות לסיכת ניצחונם של האחרונים . התמורות הגדולות שחלו בלשון למן התקופה " כשהלשון שבכתב טרחה למלא מלוא צורכי הביטוי , כאפס לשון שבעל פה " ( סדן , לשק ספר , 14 ) ועד תקופתנו , מצדיקות בהחלט טיפול דקדקני כטקסט כן התקופה שביניהן . כל שכן פרי עטו של סופר שראה את הלשון " קודמת לכול " הן בהקשר האמנותי ( משפט הגאולה , 280 ) הן בהקשר ההיסטורי ( שם , . ( 45 וכל שכן הטקסט המסוים הזה , הרומן " בישוב של יערי / שהוא " מסה גדולה כאמנות הסיפור וכליה , הלשון . הבאה לתאר הוויה רבת טיפוסים , שלשונותיה במזל מיני מינים של דיאלקט ואידיום , והיא מתוארת ומסופרת מתוך ניסויי סיגול חדים וחריפים של אפשרויות לשוננו הנגלות והנסתרות לצורכי הביטוי האלה" ( סרן , לוכר חייס הזז , . ( 145

האקדמיה ללשון העברית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר