|
|
עמוד:12
אלא בעיתונים אחרים . זכות הראשונים , עד כמה שניתן לעקוב אחרי התגובות הראשונות , שייכת למבקר פובליציסט נואם הנודע בזמנו , דב בר מלכין . זה ערך קבלת פנים נלהבת לספרו החדש של נתן אלתרמן , שאותו הגדיר כ " קובץ פזמונים " . " הקורא בספר יראה כיצד ' פזמון ' ל ' פזמון ' מצטרפים לחשבון גדול של שירת הימים " , כתב . מלכין לא היה היחיד שכינה את טוריו האקטואליים של אלתרמן - פזמונים . תיבה זו באה , כנראה , כדי להבדיל בין טורים מחורזים אלה לשירים ליריים . המילה פזמון לגבי שיר זמר לא התקבעה עדיין בעת ההיא ולפי מילון מוסמך ומקובל דאז , מלון השפה העברית של יהודה גרזובסקי ( גור ) , פזמון היה בכלל " הבית החוזר " לאחר כל אחד מהבתים ה " גדולים " בשיר , כהגדרת המילונאי . מכאן גם המונח " פזמון חוזר " . הציפייה לספר שיקבץ את ה " פזמונים " האקטואליים של אלתרמן הייתה רבה , ציין מלכין . אלפים מבין קוראיו הנאמנים של ה " טור" המתינו זה מכבר ליום הגדול , יום האיסוף והריכוז . ואין הם היחידים , שכן רבים מבין קוראי העיתונים , לאו דווקא קוראי דבר , ממתינים חמישה ימים בשבוע ליום שישי , " בו ישיר נתן א . את שיר השבוע " . דב בר מלכין הוא זה שטבע ברשימתו את המשפט המשמש כותרת לפרק זה . לאחר שכתב כי טורו האקטואלי שירי של אלתרמן " מפריך אחת לשבעה ימים את עצם הוויכוח על הקשר בין שירה למציאות ומוכיח את מזיגתן של השתיים ב ש י ר ה מ צ י א ו ת ( הפיזור במקור ) " , הוא קבע : ' " הטור השביעי ' מהווה מעין גשר על פני ה ' תהום ' שבין פוליטיקה לשירה " ( מלכין השתמש במילה פואזיה ואנו הרשינו לעצמנו לתרגמה לעברית ) . יתר על כן : " ברגע שהספר יגיע לידי הקוראים יתברר גם למפקפקים באפשרות זו משני המחנות , כמה איתן הגשר " . את אלתרמן תיאר מלכין - והוא לא היה הראשון שעשה זאת - כלוחם הקו הראשון ( והימים , ראוי להזכיר , ימי מלחמה קשה ) . הוא כתב שיש המשווים את כתיבתו הפוליטית לאלו של באראנז 'ה הצרפתי ומייקובסקי הרוסי , אך הדבר אינו נכון . אין צורך להפליג למרחקים , שכן אלתרמן הוא " המשורר במערכה " . הפרסום הבא , עוד לפני הופעת הספר , ראה אור בעל המשמר ,
|
|