|
|
עמוד:12
מובן מרכזי נוסף של הפרטה מתייחס לקבלת החלטות בתחום החינוך : במדיניות האינטגרציה יש למדינה תפקיד מרכזי ומכריע בקביעת הרכב אוכלוסיית בתי הספר , אך מדיניות פתיחת אזורי הרישום , המכונה גם מדיניות בחירת הורים , מפריטה במידה רבה את ההחלטה בסוגיה זו ומעבירה אותה לידי ההורים . הפרק בוחן את המדיניות הזאת ואת השלכותיה על שוויון בחינוך ושוויון הזדמנויות , ועוסק בשינוי שההפרטה יוצרת באופי קבלת ההחלטות בענייני חינוך בדמוקרטיה . אחת ההשלכות של מדיניות ההפרטה היא כניסה מוגברת של גופים פרטיים לתוך בתי הספר - עמותות וגופים מסחריים המעורבים בכל ההיבטים של תהליך החינוך : מכתיבת תוכניות לימוד והוראה ועד פיקוח והיבטים נוספים . ההפרטה באה לידי ביטוי גם במערכת יחסי העבודה עם עובדי החינוך . במקביל למערכת יחסי העבודה הקיבוצית המסדירה את תנאי עבודתם של רוב המורות והמורים הולכת ומתפשטת בשנים האחרונות התופעה של העסקה קבלנית של מורים באמצעות קבלני כוח אדם . בצורת העסקה זו עובדי ההוראה זכאים לסל זכויות מצומק ביותר וסובלים מאי ביטחון תעסוקתי . הפרק בוחן את משמעות מדיניות ההפרטה לגבי תפיסות שונות של צדק חינוכי ואת האופן שבו ההפרטה משנה את האופי הדמוקרטי של קבלת ההחלטות בתחום החינוך , את המעמד המקצועי של המורים ואת תוכני הלימוד ואופי החינוך . הפרק השלישי של הספר עוסק במטרות החינוך . חלקו הראשון סוקר באופן ביקורתי מגוון גישות פילוסופיות המציעות תשובה לשאלה מהי מטרת החינוך במדינה דמוקרטית פלורליסטית שבה חיות קבוצות דתיות , אתניות ולאומיות שונות . ההצגה של מגוון התשובות לשאלה זו חשובה משום שנגזרות מהן המלצות באשר למדיניות הראויה בסוגיות מרכזיות שונות , כגון תוכני הלימודים , דרכי ההוראה , ארגון בית הספר ונושאים חשובים אחרים . מגוון הגישות המוצג כולל גישות ליברליות המעמידות במרכזן את חינוך הילד לאוטונומיה ; גישות המדגישות את חשיבותו של הפלורליזם הערכי והחברתי בחברה דמוקרטית ומתנגדות להצבת ערך האוטונומיה ההורית כערך מרכזי ; גישות המציבות כמטרה מרכזית את הכשרת התלמיד לאזרחות במדינה דמוקרטית ; וגישות המתמקדות במרכיב הרב תרבותיות ובחשיבות התרבות לערכים כגון שוויון ואוטונומיה , ולפיתוח זהותו של הילד ותחושת הערך העצמי שלו . החלק השני של הפרק בוחן צמתים מרכזיים במערכת החינוך לאור הגישות המוסריות שהוצגו בחלקו הראשון . בין היתר נבחנות המטרות שעמדו בבסיס מדיניות האינטגרציה והמדיניות הניאו ליברלית המנחה את מדיניות החינוך מאז שנות השמונים ; סוגיית החינוך לאזרחות , שהפכה לסוגיה מרכזית ושמתנהל סביבה דיון ציבורי סוער ; והתפיסה האינסטרומנטלית הרווחת בקרב קברניטי החינוך והכלכלה בישראל , שלפיה מטרת מערכת החינוך היא להכשיר עובדים לשוק
|
|