|
|
עמוד:8
מן הטעם שהדיון במערכת החינוך בישראל מנקודת מבט מוסרית מצומצם מאוד בספרות הקיימת . אני סבור שבחינה של מושגים ועקרונות בסיסיים והיכרות עם תיאוריות מוסריות מרכזיות העוסקות בחינוך נחוצות על מנת להפוך את הדיון החינוכי האקדמי והציבורי לבהיר , ענייני וממוקד יותר . גם אם חוסר ההסכמה בין המחזיקים בעמדות שונות ומנוגדות בעניינים אלו יישאר בעינו , הדיון בהם על בסיס מושגים ועקרונות ברורים עשוי לסייע להבין מהן בדיוק נקודות המחלוקת . הניתוח והדיון המוסריים משמשים אותי בספר זה כבסיס לבחינה ולביקורת של המציאות החינוכית הישראלית בעשורים האחרונים : צומתי מדיניות מרכזיים כמו אינטגרציה , ניאו ליברליזם והפרטה ; אי שוויון בחלוקת משאבים ויצירת מסלולים לימודיים שונים לקבוצות חברתיות שונות ; מאבקים על מטרות החינוך הבאים לידי ביטוי במחלוקות סביב תוכנית הליבה והחינוך לאזרחות ; חינוך רב תרבותי ומסקנות " ועדת ביטון " ; וסוגיות מרכזיות נוספות שעולות על סדר היום הציבורי בישראל בשנים האחרונות . נקודת המבט האמפירית חיונית גם היא לדיון , שכן דיון פילוסופי נורמטיבי על מטרות החינוך ועל מדיניות חלוקת המשאבים אינו מתרחש בחלל ריק . כדי לדון בתנאים הדרושים למימוש אידיאלים של צדק חברתי עלינו להכיר ולהבין את המציאות החינוכית , החברתית , הפוליטית , התרבותית והכלכלית שבה הדיון מתקיים . דיון נורמטיבי באידיאלים ובעקרונות מוסר המתעלם מן המציאות עלול להיות בעל ערך מעשי מועט . עלינו לא רק להכיר את המציאות בעבר ובהווה , אלא גם להבין את הסיבות והתהליכים היוצרים את המציאות החינוכית והחברתית , ולהגדיר בבירור אילו תוצאות חינוכיות וחברתיות ייחשבו כמימוש האידיאלים המוסריים הרצויים . כך , למשל , המדיניות הקולקטיביסטית של מערכת החינוך בתקופה של אידיאולוגיות " כור ההיתוך " ו " מיזוג הגלויות " , שנועדה לכונן אומה ולעצב ישראלי חדש , שונה בתכלית ממדיניותה של מערכת חינוך הפועלת בנסיבות של גלובליזציה כלכלית עולמית , המתנהלת על פי כללי שוק תחרותי , מאופיינת בפיצול פוליטי , תרבותי וחברתי , ומעמידה את האינדיבידואל במרכז . משנות השישים ועד לשנות השמונים של המאה העשרים הצהירה מדינת ישראל על עקרון השוויון כיעד מרכזי של מדיניותה החינוכית , ואילו משנות השמונים ועד ימינו מחויבותה לעקרון השוויון הולכת ונחלשת בהתמדה ואת מקומו תופסים ערך האוטונומיה ומדיניות ההפרטה . החל מאמצע שנות השישים , המדיניות המרכזית שיושמה בישראל כדי לממש את עקרון שוויון ההזדמנויות הייתה מדיניות האינטגרציה , שנהגתה ויושמה על רקע פערים לימודיים רחבים בין תלמידים אשכנזים משכבות משכילות ומבוססות כלכלית לבין תלמידים מזרחים מהמעמד הנמוך . מטרתה של מדיניות זו הייתה לצמצם את הפערים הללו בשל החשש מפני התהוותה של חברה
|
|