|
|
עמוד:7
פתח דבר בספר זה אדון בשלושה נושאים מרכזיים שמעסיקים כל מערכת חינוך במדינה דמוקרטית : צדק חינוכי , הפרטה בחינוך ומטרות החינוך . הדיון בנושא הראשון , צדק חינוכי , נסוב על שאלת החלוקה הראויה ביותר של משאבים והזדמנויות בתחום החינוך . במסגרת הנושא השני - חינוך והפרטה - יידונו שאלת אחריותה של המדינה לחינוך , האופן שבו יש לממן ולספק שירותי חינוך ולפקח עליהם , והשאלה אם מן הראוי שהמדינה תספק את שירותי החינוך או שמא עדיף , מטעמים מוסריים ומטעמי יעילות , לספקם באמצעות גופים פרטיים . הנושא השלישי - מטרות החינוך במדינה דמוקרטית - קשור למגוון רחב של סוגיות שמערכת חינוך צריכה להכריע בהן : תוכני הלימודים , אופני ההוראה והלמידה , תפקידי המורות והמורים , אופיו של בית הספר ועוד . אלה שלושה נושאים שמתקיימים ביניהם יחסי גומלין מושגיים ומעשיים . במבט רחב יותר , הספר עוסק במערכת היחסים בין שלושה אידיאלים - צדק , דמוקרטיה וחינוך . הקושי ליישב ביניהם גדול במיוחד בחברה מפוצלת ובלתי שוויונית כמו החברה הישראלית , הכוללת קבוצות דתיות ואתניות שונות ומיעוט לאומי . הפיצול בחברה הישראלית מתעצם בשל חלוקתה של מערכת החינוך שלה לזרמים שונים - ממלכתי , ממלכתי דתי , חרדי אשכנזי , חרדי מזרחי ומערכת חינוך לתלמידי המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל . נושאים אלה נדונים בספר באמצעות שתי נקודות מבט : נקודת מבט נורמטיבית ונקודת מבט אמפירית . נקודת המבט הנורמטיבית מעוגנת בתחום המוסר והפילוסופיה הפוליטית , ובבסיסה ההנחה שבמדינה דמוקרטית מטרות החינוך , ארגון מערכת החינוך וסדר העדיפויות בחלוקת משאבים צריכים להיגזר משיקולים מוסריים שאפשר להצדיקם , המהווים בסיס ללגיטימציה של אופייה ומהותה של מערכת החינוך של המדינה . מצאתי לנכון להרחיב את הדיון הנורמטיבי הזה לא רק משום שהשיקולים המוסריים חייבים להיות השיקולים המכוננים והמנחים בבואנו לבחון סוגיות חינוכיות במדינה דמוקרטית , אלא גם
|
|