|
|
עמוד:8
שאינן קשורות בענייני שפה " פנימיים " גרידא . ההיסטוריה של מאבקים אלו הוגפנה במבני השפה הערבית ובאופני השימוש בה , והצטברה לכדי עבודה מחופצנת ( objectified labor ) לפי הגיון השפה הערבית עצמה . לדוגמה , בערבית המדוברת אפשר לייחס להגים מסוימים למעמדות חברתיים כלכליים הקשורים לחלוקה בין כפר לעיר . מבחינה זו השפה הערבית ותוצריה הם כר פורה למחקר , מאחר שהזירה החיה של הערבית נושאת את ההיסטוריה החברתית של החברות הערביות באופן הדומה לדפוסי היקבעות יתר ( , ( overdetermination יחסים מבניים מעבר לזמן ולמקום מסוימים שמקבלים צורה מסוימת על פי ההקשר שמפעיל אותם . דוגמה לכך היא היחסים בין הערבית המדוברת לערבית הספרותית , שהקשר המבני ביניהן קיים מאז תהליכי הקודיפיקציה של הערבית הספרותית בצורתה המוכרת כיום . בהקשר של המשטר הציוני , כמו בהקשרים קולוניאליים אחרים בעולם הערבי , השפה הערבית ותוצריה היו זירת פעולה דינמית לכוחות החברתיים כלכליים והפוליטיים שפעלו בה לאורך זמן . העיסוק בערבית מאז 1948 תוחם זירה מבנית אשר מתרחשים בה מאבקים , זהויות נבנות בה ואחרות מתפרקות , תרכובות חדשות מתגבשות ואחרות מתוחזקות או נהרסות . מנקודת המבט של מדינת ישראל , שיזמה את קיומה של הזירה הזאת , היא נועדה לשמש מעין אתר להבניית הסובייקטיביות האינדיבידואלית והקולקטיבית של קבוצת הפלסטינים שנהיו אזרחי ישראל , קרי " ערבים ישראלים " . כדי שהזירה המבנית תפעל כשורה נדרשו הן מנגנוני המדינה והן הכוחות החברתיים הפלסטיניים שפעלו בה לתרגם את כוחם לצורה מסוימת של השפה הערבית ותוצריה . מהלך זה של תרגום אינו מובן מאליו וגם אינו נתון אפריורית בגוף השפה עצמו . מנגנוני המדינה נדרשו לסמן את גבולות הזירה הזאת וקבוצת הפלסטינים בישראל נדרשה לקבל את הגבולות האלה , אם מרצון ואם בלית בררה . כדי להתערב בשפה הערבית ובתוצריה באופן שיבטא את עמדת הכוח החברתי והפוליטי נחוצות מומחיות ובקיאות בערבית ובהיסטוריה הענפה שלה . זאת ועוד , ההתערבות צריכה להיות מעין עיקרון . 3 להרחבה בעניין מקומה ההיסטורי של השפה הערבית בסתירות החברתיות והפוליטיות במצרים ראו בדוי , מ ֻסתויאת אל ערביה . . 4 ראו . Althusser , For Marx , pp . 87 – 128 . 5 במחקרו על התפתחות הערבית הישראלית מצביע יונתן מנדל על המרכזיות של המיקום המבני של הערבית בהיסטוריה של המשטר הציוני , ומחלץ את אופני השימוש בה על ידי מנגנוניו , בעיקר זה הביטחוני . שלא כמו מחקרו של מנדל , שמתמקד במנגנוני הביטחון ובציונים היהודים שפעלו בו , מחקר זה יתמקד בזירה שהוקצתה לפלסטינים אזרחי ישראל ובמנגנוניה האידאולוגיים , כמו שדה הספרות , האקדמיה ואחרים . להרחבה ראו . Mendel , The Creation
|
|