|
|
עמוד:10
השבט שמים וארץ , מחריד מרבצם את אלי השבט הקדמונים , זורה איומים על ראש אויביו ומחזק את ידי בניו היוצאים למלחמה . תפיסתו של אלתרמן כקולו הקולקטיבי של הציבור היא כמובן תפיסה פשטנית משהו שהמחקר הנוכחי ייאלץ להתווכח אתה , או לחשוף את הבעייתיות הגלומה בה ( בסופו של דבר ייצג אלתרמן מגזר אחד , מרכזי אמנם , בקשת הדעות ששררה ביישוב ובמדינה ) , אך היא מצביעה באופן סוגסטיבי על העוצמה והאפקטיביות של השירה הזאת , עוצמה ואפקטיביות שהם תוצר של מערכים נראטולוגיים , רטוריים , לשוניים , ריתמיים וצליליים מורכבים ביותר . אלתרמן הפעיל מערכים אלה במיומנות חסרת תקדים , בברק , בקסם לא נפוג , בחוש לשוני נאמן , ביכולת אינטואיטיבית לבחור את האירוע ההיסטורי שיהפוך לנושא השיר , לאתר את הנקודה הנכונה שבה ניתן יהיה ל ' אחוז ' בו , להתחבר אליו , ולנקוט כלפיו באסטרטגיה הרטורית כמו גם בטון הרגשי המתאימים , תוך כדי התכתה למקשה אחת , לחטיבה שירית מגובשת , המוצעדת בטורים ממושקלים באלגנטיות וב ' טבעיות ' ומהודקים בסוגרי חרז עשירים ומעודנים . כך מצטרפים הטורים המהוקצעים לכדי מלאכת פיליגרן שירית מרהיבה , שכושר השכנוע הרטורי שלה נשען ומגובה על ידי מידת הסוגסטיביות המלודית שלה . " שירי העת והעתון " קרא אלתרמן לשירתו העיתונאית . ואכן , מושג ' העת' ( או ' התקופה ' ) הוא אולי מושג האב החופף על פני שירת העיתון של אלתרמן ( במיוחד בשלביה הבוגרים ) , שירה שמטרתה המרכזית היא לתלוש את האירוע החולף , הבודד , מרצף הכרוניקה השוצף באינסוף פרטיו וגירוייו , מהמצאי של הממשות הקונקרטית הצבעונית , המגרה , הגועשת ומבעבעת , להציבו בהקשר היסטורי ' נצחי ' קבוע ולחרוט אותו על הדף הפתוח של ספר ההיסטוריה הנכתב ומתעלעל כביכול לנגד עינינו ממש , להקפיאו ולפחלצו ולנעוץ אותו כגוויית פרפר יפהפה באלבום אוסף של ' רגעים ' היסטוריים , שבהם מתגלה — בעוצם כוחה המרהיב , בתנועת ידה הכבדה , באימת פניה החיוורים , בשרביטה העריץ , המחריד והפלאי כאחד — העת . סקירה כוללת על מצב המחקר בנוגע לקורפוס השירה העיתונאית של נתן אלתרמן תגלה חוסר פרופורציה בולט בין העבודות שהוקדשו לחלקיו השונים של הקורפוס . ' סקיצות תל אביביות ' , ו ' רגעים ' , למעט התייחסויות חשובות 4 כמו גם על המחזור ' שירי עיר היונה ' .
|
|