|
|
עמוד:14
אינם משתתפים באירועים ממלכתיים ומחרימים את הבחירות לכנסת . בין הזרמים הללו ישנו שסע אידיאולוגי פוליטי עמוק , שלא התאחה גם עם איחוד המפלגות הערביות לרשימה אחת לקראת הבחירות לכנסת במרץ , 2015 אך כל הזרמים גם יחד תולים את האשם במצבם החברתי כלכלי של הערבים בישראל בשלטון הישראלי ואינם יוזמים צעדים לשיפורו . בבחירות לכנסת בשנת 1999 השיגו הרשימות הערביות את התוצאה הגבוהה ביותר מאז קום המדינה ( עשרה חברי כנסת ) , אך האליטות הפוליטיות החדשות , שראו את עצמן חלק מהעולם הערבי והגלובלי , לא הצליחו להביא את השינוי המקווה במעמדם של הערבים אזרחי ישראל . החרפת התנאים החברתיים כלכליים ועצירת תהליך השלום הובילו לאירועי אוקטובר , 2000 וגם להתפתחויות חדשות במחשבה הפוליטית . אירועי אוקטובר 2000 והתפתחות המחשבה הפוליטית מאז אירועי אוקטובר 2000 חידדו את הרגשת הניכור בקרב הערבים אזרחי ישראל . הם הדגישו את שיבוש יחסיהם עם התנועה הלאומית הפלסטינית מכאן ואת חוסר האמון ביחסיהם עם המדינה ועם הרוב היהודי מכאן . מחאת אוקטובר לא טשטשה מבחינתם את הקו הירוק , והם המשיכו להבחין בין מעמדם ובין מעמד הפלסטינים בשטחים , הבחנה שהתחדדה ביתר שאת עם פרוץ האינתיפאדה השנייה . המשבר החריף אף יותר משום שההנהגה לא הצליחה לחולל שינוי של ממש ובגלל התסכול הגובר לנוכח המבוי הסתום . תוצאות אלו תורגמו להתנהגות פוליטית קולקטיבית בבחירות לראשות הממשלה בפברואר : 2001 האוכלוסייה הערבית החרימה את הבחירות במחאה על יחסה של המדינה כלפיה ועל התנהגותו של ראש הממשלה אהוד ברק לנוכח האירועים . החרמת הבחירות הפכה פרקטיקה שגורה , והיא שימשה במידה רבה גם במערכות הבחירות הבאות . לנוכח אובדן האמון ביעילותה של הפעילות הפרלמנטרית , החלו האליטות הערביות להשקיע משאבים בתחום האזרחי על חשבון התחום הפוליטי . משמעות הדבר הייתה חיזוק שיח . 1967 השינוי במחשבה הפוליטית , שעיקרו קבלת אחריות ועשייה למען שיפור המצב האזרחי של הערבים , הוליך להגברת פעילותם של הארגונים האזרחיים ברמה הארצית . ארגונים אלו תרו אחר דרכים חדשות לחילוץ האזרחים הערבים ממצוקתם הכלכלית חברתית , ועסקו גם בשאלת היחסים עם המדינה ועם הרוב היהודי . חשיבה זו מאפיינת מגוון זרמים רעיוניים הנשענים בראש ובראשונה על השייכות הפלסטינית , על הילידות ועל התרבות והדת האסלאמית . גופים שונים ניסו להגדיר מחדש את היחסים בין המיעוט ובין הרוב והמדינה וליזום אסטרטגיות פיתוח הנשענות בעיקר על משאבי האזרחים הערבים . דא עקא , שבמקביל התעצמו גם מאמציהם של המדינה ושל הרוב היהודי להדיר אותם , על ידי הדגשת יהדותה
|
|