|
|
עמוד:
ה ” חיבור ” ) , חנה ליפשיץ , צבי שהם , אסתר גינזברג , אסתר מזרחי , שרה גלעדי , מרים רובין , גברי , מרדכי ונדר , יהודית ( דהאן ) מנחם , שוש ידידיה , מאשה שווארצפוקס . בשפה הערבית שימשו כאלחוטנים ידידה עיני ועובדיה שיראזי ( שזר ) . אלחוטן המורס היה יום טוב עיני ( לימים יו ” ר עמותת ש . מ . . ( 2 כמן כן היו טכנאים – יהודה מורג ( לימים מפקד המרכז הטכני של , ( 8200 ראובן בלום ( לימים מפקד , ( 8200 דוד לביא ויצחק רוטשילד ( גונן ); ערביסטים – שלמה שוהם , יעקב לוי , יחזקאל טוויג ושלמה דבש ; וכמתרגם – אליהו עזר . באפריל 1948 עברה החוליה למחנה שנלר , שפונה אז על ידי הבריטים וכוחותינו תפסוהו במהירות בהסתמך על ידיעה מוקדמת . החוליה התמקמה בצריף בחלק פנימי של המחנה , ומאוחר יותר עברה למבנה דו - קומתי שהיה בית חרושת ללבנים . המעבר היה כרוך בסכנות ירי צלפים ופגזי מרגמה בדרך מהמגורים ברחביה לשנלר , אך למרות המצור על ירושלים , החוליה זכתה במשכנה החדש לאספקת חשמל רצופה ולמזון טוב יחסית . בבסיס הוקמו שמונה עמדות . לרשתות שכוסו התווסף כיסוי רשת הוועד הערבי העליון , עם הוועדות הלאומיות בערים הערביות בין המופתי ועוזריו במצרים וסוריה ורשתות ערכיות נוספות . בהדרגה סידורי הפצת הידיעות החלו להשתפר ועל סף ההפוגה הראשונה הן תפסו מקום נכבד בסיכומי אג ” מ / מודיעין . ליד חדר הקליטה היה בשימוש חדר נוסף (“ לווייתן ” ) שאיישו כמה אנשי אקדמיה מהאוניברסיטה העברית , שהתנדבו לשבירת צופנים . אלה כללו את פרופ ’ יעקב פולוצקי , יהושע בלאו , שלמה מורג ופרופ ’ בנעט ( לימים היו ארבעתם מראשי לימודי הבלשנות והערבית באוניברסיטה העברית ) . הם היוו את הגרעין הראשון של החיבור מול רשתות ירדניות בדרג הטקטי . במקום זה , חצר מחנה שנלר , נפלה ציונה חיון ב 11 . 9 . 1948 - והיא בת 20 בנופלה מפגיעת פגז ירדני . חיון נחשבת כחלל הראשון של היחידה . שירות מודיעין 2 ( ש . מ . 2 ) הוכרז ב 19 . 6 . 1948 - כיחידה ארצית לנושא ההאזנה בבית היכל ביפו , בפיקוד מרדכי אלמוג ( וורצמן ) . עם זאת , חולית “ שפן ” המשיכה לפעול עצמאית במהלך 1948 בעיקר בשל המצור על ירושלים ולכידות הצוות . רק בסוף 1948 היא הוכפפה , מבלי שהצוות יפורק לש . מ . , 2 והבסיס הפך במסגרתה ל ” בסיס מרכז ” ועבר לדירה ברח’ לינקולן . 24 אמצעי דיווח ישירים לא היו בנמצא . אלחוטנים נאלצו להעביר דיווחים בעצמם - ברגל או באמצעות אופנוע פרטי , לעתים בין הפגזות וירי צלפים - למטה הש "י ( " שירות ידיעות " - גוף המודיעין של " ההגנה " ) בבניין הסוכנות ברחביה ההאזנה לתקשורת הקווית : רשת “ ארנבת” במקביל להתפתחות מערך ההאזנה לרשת הקשר האלחוטית של שלטונות המנדט , ככל שחלף הזמן התבררה היכולת לצותת לתקשורת הקווית - וחשיבותה . עם התרחבות הלחימה והתייצבות החזיתות בסוף , 1947 לאחר הכרזת עצרת האו ” ם , נוצר קושי לקיים קשר עם מודיעים , ופחתה מהימנותם . את העיר שירתה אז מרכזיית טלפונים אחת בבניין הדואר המרכזי ברח ’ יפו , ונבדקה האפשרות להקים רשת האזנה נרחבת לטלפונים של המנהיגים והמפקדים הערבים ושל אנשי ממשל בריטים . במבצע מתוכנן , בניצוח שלמה מארי ואיש הש ” י יצחק גסקו , מהנדסים יהודים בשירות הטלפון המנדטורי , הועברו 30 קווי טלפון מבניין הדואר המרכזי אל מרתף בניין הסוכנות ברחביה ; אליהם נותבו במקביל שיחות ממנויים נבחרים ובכללם משרדי הועד הערבי העליון וראש ההנהגה הערבית ד ” ר חסיין ח ’ אלדי . באתר זה , שהיה סודי ומוגבל בגישה , התקיימה האזנה 24 שעות ביממה לאותם טלפונים נבחרים . המידע שנאסף בו הביא תועלת עצומה ואיפשר לוחמה פסיכולוגית והעברת הודעות סרק . רשת זו , שנפרשה כבר בינואר , 1948 עד סוף המלחמה כונתה “ ארנבת” ( בניגוד לכיסוי האלחוטי שכונה כאמור “ שפן ” ) . ההאזנה לשיחות הטלפון בירושלים הייתה אינטנסיבית ביותר , וכיסתה כמה מפקדות במקביל , עד כי תחושת המאזינים הייתה שכל מה שקרה בעיר היה ידוע . מדי פעם התעוררה בקרב הגורמים שהיו נתונים להאזנה , הדירה ברחוב לינקולן - 24 בסיס מרכז הבית ברחוב רשב " א 4 בירושלים
|
|