|
|
עמוד:
ההיה " המלאך" סוכן כפול ? שמעון מנדס | סא " ל ( בדימ ' ) דעה אישית הכותרת " האיש של סאדאת במוסד " , שניתנה לספרי שיצא לאור במצרים , היא קשה מאוד לקריאה . היא מעידה כי חומות המודיעין הישראלי נפרצו , וישראל הייתה כספר פתוח בלשכתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת . בדיוק ההיפך ממה שטוען צבי זמיר בספרו “ בעיניים פקוחות ” , שבשיחותיו עם ד ”ר אשרף מרואן – הוא " חותל " , או “ המלאך ” - הייתה לו הרגשה שהוא משתתף בדיוני המטכ ” ל המצרי . זמיר מתעלם משני דברים . האחד , גם אשרף מרואן היה שותף מלא לתהיות של זמיר . השני , את נושאי ה ” דיון ” ומהלכיו , שהביא בפניו מרואן , קבע לא אחר מאשר המארח - סאדאת עצמו - לטובת זמיר . זו האמת המרה . המחזאי היווני אייסכילוס , שחי כ 500 - שנים לפני הספירה , קבע : “ במלחמה הנפגע הראשון היא האמת ” . יען כי האמת כואבת ורבים בורחים ממנה – במיוחד הכושלים . אבל האמת גם מרפאה . קראתי בעניין רב את מאמרו של ידידנו אל " ם שמעון לביא “ האם חותל היה כפול ? ” . בעל המאמר אינו נוקט עמדה חד - משמעית , אם אשרף מרואן היה לנו או לצרינו . הוא פשוט מתאר את התובנות והבדיקות המחמירות , כפי שאירעו בימים ההם . המאמר נכתב במגמה להראות כי אנשי המודיעין לא זלזלו בהופעתו של מרואן . אלא דא עקא שהמאזניים וסולם הערכים שעליהם הונח מרואן - הם של בעלי העניין , וזה חיסרון גדול . הכף המצרית של המאזניים חיונית מאוד לצורך השקילה . לכן , לא אתפלמס עם פרי עטו של לביא , אלא אתאר את ההתרחשויות בצד המצרי , כפי שעולה ממחקרי בספרי “ הג ’ יהאד של סאדאת ” . למיטב ידיעתי , זה המחקר היחיד שבדק גם את הצד המצרי . ראשית , כדי לאפשר לקורא להעריך נכונה את יחס המוסד כלפי פועלו של ד ” ר אשרף מרואן “ למען ישראל ” , אביא בפניו אמת - מידה מפרשת ריגול דומה – פרשת “ ציצרו ” , שאירעה במלחמת העולם השנייה . אליאס באזנה , יוגוסלבי שעבד בשגרירות גרמניה באנקרה , גורש מן השגרירות כי נהג לחטט יותר מדי במסמכים . לאחר זמן קצר הוא הציע את שירותיו כמשרתו האישי של השגריר הבריטי בבירה הטורקית . המודיעין האנגלי החליט להפעילו “ לטובת ” הגרמנים , במסגרת תוכנית הונאה “ יעל ” שהגה צ ’ רצ ’ יל . המשרת האישי של השגריר הבריטי באנקרה צילם מסמכים סודיים , שהשגריר הבריטי נהג להביא לביתו , ופנה למכור אותם לשגרירות הגרמנית בעיר . את סרט הצילום הראשון שלו הוא הציע לשגרירות הגרמנית עבור 20 אלף ליש ” ט . לאחר בדיקה מחמירה של החומר ושל השליח ( ציצרו ) , השגריר הגרמני באנקרה שלח את הסרט לברלין בצירוף מכתב נלווה שבו הוא “ מודיע בגאווה על רכש מסמכים מסווגים מן השגרירות בריטית באמצעות ‘ סוכן גרמני חשוב ’” . ראש המודיעין של ה , SS - הגנרל וולטר שלנברג , ראה את המסמכים שהיו בסרט ודחה אותם מיד . לטענתו , “ המסמכים היו טובים מכדי להיות אמיתיים ” . לאחר מחשבה שנייה , קבע הגנרל כי יש יתרון אחד למסמכים באומרו : “ חשוב מאד לדעת באיזה אמצעים האויב שלך מנסה להונות אותך ” . להערכתי , ראשי המודיעין שלנו לא הגיבו כך , כי לא היה להם הניסיון והידע – וזה חבל . אגב אורחא , “ ציצרו ” הוא אבטיפוס של מרואן . ועתה לנושא שלנו . ראשית סאדאת היה אדם דתי אדוק . הוא האמין שאלוהיו אתו בכל אשר ילך . יחסיו עם נאצר היו כשל שני אחים : הבנות של נאצר היו פונות אל סאדאת בלשון “ יא עמי ” ( כלומר דוד , האח של האב ) . סאדאת ניהל ויכוחים מרים עם נאצר על נושאים שונים , אבל אלה תמיד נערכו בביתו של אחד מהם – כדי שדבר לא ידלוף החוצה . נאצר מאוד העריך זאת . התבוסה של 1967 מוטטה את סאדאת נפשית ואת נאצר בריאותית – הסוכרת הכתה בו ללא רחמים . סאדאת חיפש נקמה . סאדאת משלב חדש וישן מיד לאחר מותו של נאצר , מינה סאדאת את הגנרל עבד אל - גאני גמסי ושלושה קצינים נוספים לחקור את הסיבות האמתיות לתבוסה של . 1967 סאדאת אמר לגמסי , “ אני רוצה לדעת את האמת , מרה ככל שתהיה” (أنا عائز أعرف الحقيقة مهما كانت مرة) . ועוד באותו נושא , לצורך כתיבת הביוגרפיה , ביקש מוסא סברי לשוחח עם סאדאת על “ הנצחון המפואר ” . השיב לו סאדאת , כדי שתדע להעריך את הנצחון , קודם עליך ללמוד את הסיבות לתבוסה (من أسباب الهزيمة تعرف أسباب النصر) . הממצאים של הגנרל , שהוגשו לסאדאת , כללו שלוש מסקנות . ראשית , הצבא היה בנוי על הנוער של השכבות החלשות . סאדאת הורה לגייס את האינטליגנציה . שנית , המינויים והקידום של הקצונה המצרית התבססו על קשרים , ולא על כישורים . סאדאת נפטר מכל הקצונה הבכירה הכושלת . שלישית , כל גופי המודיעין במצרים פעלו למען שרידות המשטר , כולל המודיעין הצבאי .
|
|