|
|
עמוד:
הדרמה הערבית של 1948 מלחמת 1948 הייתה למלחמת עצמאות ישראל , ומקומה מרכזי בתולדות העם היהודי ומדינתו . משמעותית לא פחות היא לערביי הארץ והאזור כולו , ובפיהם “ אל - נכבה “ , האסון הנורא . מעבר לתבוסה הצבאית היו לה השלכות חברתיות ופוליטיות מרחיקות לכת : היא הייתה מבוא ל “ נכסה “ , תבוסת , 1967 ובמידה לא מבוטלת הייתה ממבשרי המשבר העמוק במרחב הערבי של ימינו 70 לישראל ולמלחמת העצמאות חגי ארליך | פרופסור אמריטוס להיסטוריה של המזה ” ת ואפריקה , אוניברסיטת ת ”א במרץ 1945 קמה הליגה הערבית , מסגרת על שארגנה את מערכת היחסים בין מדינות ערב . הליגה וחוקתה היו ניצחון גדול לאליטות הוותיקות של הארצות המייסדות - מצרים , עיראק , עבר הירדן , סוריה , לבנון , תימן וערב הסעודית . ביסוד הליגה עמדה הקביעה כי רק מדינות עצמאיות להלכה יהיו חברות מלאות , והן יכבדו את ריבונותה הנפרדת של כל מדינה ; רק קונצנזוס יחייב את הכול . שום מדינה לא תתערב בענייני הפנים של זולתה - לא בשם רעיונות , שכבר ניסרו בחלל , של זהות ערבית מהפכנית ומאוחדת , ובוודאי לא בשם אסלאם פוליטי , המבקש לבטל את המדינות שקמו במתכונת המערב ומוסדותיו . כל אליטה התבצרה במעמדה שלה , וכולן יחד הסכימו לשמור על המערכת ככזאת . זאת לא הייתה אחדות ערבית אלא שיתוף פעולה בלתי מחייב . הליגה במתכונתה זו קיבלה את ברכת הבריטים , שאף עזרו במהלכי הרקע להכרזתה . הם סייעו לצדדים להתגבר על יריבויות ומחלוקות . המלכים ההאשמים של עבר הירדן ועיראק לטשו עיניים לסוריה ולארץ ישראל ; המצרים לא אהבו את תוכניות ההאשמים לגזול מהם את הבכורה ; הסורים חששו מההאשמים וסלדו ממשטרם ; הסעודים וההאשמים שנאו אלה את אלה מימים עברו ; תימן , תחת האמאם שלה , עוד הסתפקה בהיותה מצודת הרים מבודדת ; והלבנונים פחדו מכולם . עם כל זאת , נדרשה ערבות הדדית של האליטות . אישי האליטות היו בעלי הקרקעות העשירים או ראשי שבטים , מנהיגי מפלגות , בתי מלוכה ( ותחת הצרפתים , בסוריה ובלבנון , מנהיגי רפובליקות ) . בארצות הראשיות ניהלו פוליטיקה ייצוגית - פרלמנטרית עתירת תחרותיות , תככים ושחיתות . הסכנה להגמוניות שלהם הייתה מוחשית מאוד . מעמד ביניים משכיל צמח זה כבר בארצות הראשיות - מצרים , עיראק , סוריה , לבנון , בקרב הפלסטינים - וידע להפעיל אלימות נגדם . כך היה בפוליטיקה של שנות ה , 30 - וכך היה בשלב הראשון של מלחמת העולם השנייה . עד 1942 עוד הייתה אפשרות שגרמניה הנאצית תנצח גם באזור , ותטאטא ממנו את הבריטים והצרפתים . אוהדי הציר היו ברובם הגדול בני מעמד הביניים וכן קציני צבא זוטרים ובינוניים , שהיו מוכנים לתפוס את השלטון (“ ריבוע הזהב “ בעיראק , סאדאת וחבריו במצרים . לפלסטינים נגיע ) . רק לאחר קרב אל - עלמיין , בסוף אותה שנה , הובהר כי בריטניה תמחזר את עליונותה באזור - וכי על כנפי ניצחונה תשוחזר גם עליונות האליטות הוותיקות . כך היה אם כי לא לאורך זמן . עם , הקמת האו “ ם ב 1945 - הצטרפו אליו שש ממדינות הליגה ( עבר הירדן התקבלה רק באמצע שנות ה . ( 50 - מטבע הדברים עמדה על סדר היום הערבי גם שאלת פלסטין . הפלסטינים בדרך למערכה עד 14 במאי 1948 הייתה א “ י תחת מנדט בריטי , שכלל את הצהרת בלפור . רעיונות החלוקה נוסח ועדת פיל של 1937 נדחו , וכמותן גם הרעיונות הבריטיים משנות ה 20 - – שהיוו נסיגה מהצהרת בלפור – בדבר כינון ממשלה כל - ארצית , יהודית ערבית . הדינמיקה הפנים - פלסטינית לא איפשרה פשרה לאורך כל הדרך , אלא אם תיסוג בריטניה כליל מהצהרת בלפור . הביטוי אמין אל - חוסייני . לא השלים עם מפעל שאינו בשליטתו . ממרחקים הפעיל את אנשיו לסכל כל יוזמה
|
|