|
|
עמוד:
בגליל המערבי . הם קיוו להשיג מטרה זו באמצעות שמירה על ניטרליות במלחמה , וניצול היחסים עם שני הצדדים הנלחמים בגליל . עידוד לתוכניתם מצאו המנהיגים הדרוזים במצב של יישוביהם - שפרעם , ג ’ ולס , ירכא , אבו סנאן , ג ’ת ויאנוח - שהיו זמן רב במעין שטח הפקר בין “ צבא ההצלה ” ובין כוחות ה ” הגנה ” . שטח זה צורף לפיקודו של והאב , והוא שיתף בשלטון עליו את נכבדי היישובים הדרוזיים , ובייחוד את שיח ’ ג ’ בר מעדי , יוזם התוכנית . אך התוכנית לא יצאה לפועל ובינתיים פרץ כוח ה ” הגנה ” את הדרך לנהריה . איש הש ” י מרדכי שכביץ שלח את צאלח ח ’ ניפס לעכו , לבדוק את המצב . הוא דיווח כי יהיה קל לכבוש אותה . כאשר פנו אנשי עכו והמפקדה הערבית אל והאב וביקשו את עזרתו , הוא ענה , בעצת היהודים , כי לא יוכל להגן על העיר בנשקו הקל . ידיעה זו גררה הגירה מתוך העיר והיא וסביבתה נפלו במינימום אבידות בידי כוחות ה ” הגנה ” . יומיים לפני עזיבת הבריטים את הארץ , הודיע קצין בריטי לווהאב שברצונו למסור לו את בסיס המשטרה בשפרעם בשלמותו . שכיב התייעץ עם צאלח ח ’ ניפס , שאמר לו : “ אתה מכיר את הבריטים , הם יודיעו ליהודים לפני שיעזבו - ויהיו לך צרות . מוטב שלא תיכנס ” . ח ’ ניפס דיווח על כך לאנשי ה ” הגנה ” באפק , כדי שהארגון יתפוס את הבניין . כשהבריטי האחרון עזב את בניין המשטרה , זינקו אליו אנשי חיל משמר של ה ” הגנה ” ותפסוהו . שיח’ צאלח אמר לשכיב : “ אתה רואה , הבריטים מסרו גם ליהודים , כדי שיתכוננו לתפוס את הבסיס ” . עד תחילת מאי ערקו וחזרו להר הדרוזים 212 מחיילי הגדוד הדרוזי , ובמצבתו נותרו 190 חיילים בלבד . בהמשך לפלישת צבאות ערב לארץ ישראל ב 15 - במאי , “ צבא ההצלה ” הערבי נסוג להתארגנות . על פי הנחיית מפקדת “ צבא ההצלה ” , עזב הגדוד הדרוזי את שפרעם ועבר למאלכיה , על גבול ארץ ישראל ולבנון ; לא ברור אם מתוך חשד במהימנות הגדוד הדרוזי או הצורך הדחוף להגן על מאלכיה . המגעים עם והאב נמשכו . בתיאום עם צה ” ל נסוגו הדרוזים מעמדותיהם לפני ההתקפה על מאלכיה ב 28 - במאי , וצה ” ל תפס את הכפר הריק . בהפוגה הראשונה , ביוני - יולי , התפזר הגדוד הדרוזי . רוב אנשיו חזרו להר הדרוזים ומעטים מצאו מקלט בכפרים דרוזיים בארץ ישראל . רק 50 לוחמים דרוזים המשיכו לשרת ב ”צבא ההצלה ” הערבי . לאחר שחייליו של והאב יצאו מהארץ , האיצו הנכבדים הדרוזים ביהודים לכבוש את כל הגליל . בשיחות ביניהם עלה שוב רעיון הקמתו של חבל דרוזי עצמאי , אזור חיץ אוהד בין ישראל לערבים . נציגי המחלקה המדינית של משרד החוץ ונציגי המודיעין , שהשתתפו בשיחות , תמכו ברעיון . אך לאחר שצה ” ל כבש את הגליל כולו , הוא נמוג מאליו . קבלאן סיפר : " עלינו במעלה הגבעה והסתערנו על היהודים כשבפינו שירת הקרב של הדרוזים . חייל יהודי זרק עלינו רימון והגענו לקרב מגע . מששמעו היהודים את הצעקות , ברחו לתוך הגיא המוביל לכפר עטה" הדרוזים נוקטים עמדה לטובת ישראל ב 23 - ביוני נפגשו בכפר אבו סנאן ראשי הדרוזים בכפרי הגליל המערבי . המפגש התקיים בעקבות לחץ כבד שהפעיל עליהם קאוקג ’ י , שרצה למשוך לצדו את הכוחות הדרוזיים בכפרים . אולם , הם החליטו שלא להילחם ביהודים ולהסתפק בשמירה על כפריהם . ההישגים הצבאיים של צה ” ל בגליל הביאו את הדרוזים בכפרי החרמון ליזום פגישה עם באי כוח היישובים היהודיים באצבע הגליל . זאת כדי להבטיח את עתיד כפריהם אם צה ” ל יכבוש את האזור . הפגישה התקיימה במצודת אוסישקין ( קיבוץ דן ) ב 30 - ביוני . נציגי הדרוזים היו מוחמד צפדי ממג ’ דל שמס ופרחאן שעלאן מעין קניה . מהצד הישראלי השתתפו בפגישה עמנואל פרידמן , עובד משרד המיעוטים בצפון , ובנימין שפירא , קצין שירות הידיעות הנפתי . הדרוזים הביעו אהדה ליהודים במלחמתם , הציעו עזרה בתעמולה , במסירת מידע ובהקמת קשרים עם אנשיו של סלטאן אל - אטרש בסוריה . בתמורה הם ביקשו הצהרה רשמית מממשלת ישראל להגדרת היחס אליהם בעתיד , אם אזורם ייכבש בידי צה ” ל . סגן מנהל מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ , יעקב שמעוני , הציע לשר החוץ משה שרת לתת את ההצהרה המבוקשת בכתב בחתימת ידו . לא אותר חומר באשר להמשך הטיפול בנושא . כשהקרבות התחדשו בתום ההפוגה הראשונה , ביולי , הייתה שפרעם בין היעדים הראשונים של צה ” ל . כיבושה נעשה בתיאום עם שיח ’ ח ’ ניפס , שאתו סוכם לערוך קרב שבוים כך שכוחות צה ” ל יוכלו להיכנס לעיירה דרך השכונה הדרוזית ללא קרב ממשי ושפרעם תיפול לידיהם כפרי בשל . ואמנם כך היה . תיאום זה נועד גם להגן על התושבים הדרוזים , ולהבטיח ששום דרוזי לא ייפגע ורכושו לא יינזק . בשפרעם חנתה מחלקה של צבא קאוקג ’ י , שמפקדה היה דרוזי והיו בה דרוזים אחדים . שיח ’ צאלח הזמינם לביתו והחזיקם שם . המחלקה לא פעלה ואנשיה ברחו . ימים אחדים לאחר כיבוש שפרעם , נקרא מרדכי שכביץ אל חיים לסקוב במפקדתו בנהריה , שם תכנן את כיבוש הגליל . לסקוב ביקש ממנו להשיג את כניעתה של סח ’ נין ללא קרב . שכביץ נסע לשפרעם , להתייעץ עם ח ’ ניפס . השניים סכמו לערוך הצגה בפני אנשי הכפר תמרה , שהיה בידי צה ” ל , כדי שאנשיו ישכנעו את אנשי סח ’ נין להיכנע לצה ” ל ללא קרב . שכביץ התחזה ל ” מפקד העליון בצפון ” , ולאחר מסדר צבאי שנערך בתמרה הוזמנו “ המפקד ” ומלוויו לבקר בבית נכבדי הכפר . שכביץ אמר שקיבל הוראות מהפיקוד העליון לצאת בעוד מספר שעות לכבוש את סח ’ נין , עראבה ודיר חנא , אך הוא מבקש למנוע שפיכות דמים . אחד מנכבדי תמרה ביקש לאפשר לו להגיע לסח ’ נין לשם כך . משלחת של נכבדי תמרה הוסעה עד לכפר מיעאר , שימים אחדים לפני כן נכבש בקרבות מרים , ומשם צעדה לסח ’ נין . בשובה הודיעו אנשיה שסח ’ נין מוכנה לכניעה . שיירת צה ” ל ונכבדי תמרה נסעו מיד לסח ’ נין , שם חתמו נכבדי הכפר על כתב הכניעה . שפיכות הדמים משני הצדדים נמנעה ביוזמתו ובחוכמתו של שיח ’ ח ’ ניפס , וצה ” ל חסך שיגור כוחות , שנדרשו בגזרות אחרות . ח ’ ניפס שיגר שליחים ליתר הכפרים הערביים באזור ודרש מהם להיכנע . בכפרים הונפו דגלים לבנים כאות כניעה , וצה ” ל הציב בהם אנשי חיל משמר . לאחר שהתאוששו אנשי “ צבא ההצלה ” , הם כבשו את הכפרים הללו והענישו חלק מהנכבדים על כניעתם . הצלחת צה ” ל , שהגיעה לשיאה בכיבוש נצרת , עודדה את הדרוזים לקשור את גורלם עם היהודים . נכבדי הדרוזים בכפר מע ’ אר בגליל המזרחי ביקשו מידיד יהודי במושבה מגדל למסור לצה ” ל כי הם מעוניינים שהיהודים יכבשו את כפרם . ב - 23 ביולי 1948 הגיע שליח דרוזי למגדל כדי לקבל תשובה מידידו על בקשה זו . קצין המודיעין חיים אוירבך ( לימים שדמי ) הציג את שיח ’ ג ’ בר מעדי לאל ”ם בן דונקלמן ( בנימין בן דוד ) , מפקד חטיבה של צה ” ל בגליל המערבי . הם נפגשו בנהריה ב 28 - ביולי לדיון על עתיד שיתוף הפעולה בין צה ” ל לדרוזים . דונקלמן הבטיח לספק לדרוזים נשק וחומר נפץ ולבוא לעזרתם אם יותקפו
|
|