|
|
עמוד:
הגדוד יצא בבוקר ה 28 - במרץ 1948 מסוידא דרך אזרע , קוניטרה , בניאס ( בסוריה ) , מרג ’ עיון , בנת ג ’ ביל , עיטרון ( בלבנון ) , מלכיה , סעסע , סוחמאתה , ראמה , מג ’ד אל - כרום , דאמון ( בארץ ישראל ) והגיע באותו יום לשפרעם . מלבד היותו מפקד הגדוד הדרוזי , מונה שכיב והאב גם למפקד אזור חיפה . מטוסים הטילו כרוזים בהר הדרוזים שקראו לדרוזים להתגייס , בתארם את " התעללות היהודים בדרוזים בארץ ישראל " . קשיים כלכליים עודדו אנשים להיענות לווהאב , וליחידתו הצטרפו גם עריקים מן הצבא הסורי , פושעים שנמלטו מהמשטרה והרפתקנים קרב רמת יוחנן מיום בואו ארצה לא ביצע הגדוד שום פעילות צבאית נגד היהודים , עד 12 באפריל . 1948 בשבוע זה כשל ניסיונו של מפקד “ צבא ההצלה ” הערבי , אל - קאוקג ’ י , להבקיע עם צבאו מהשומרון לכיוון חיפה . הוא נבלם בידי ה ” הגנה ” בקיבוץ משמר העמק ושלח מברק לשכיב והאב , בו הוא משווע לעזרתו , בזו הלשון : “ אל בני מערוף [ הדרוזים ] הנכבדים ! הנני פונה אליכם . אני במצוקה . אם לא תחלצו לעזרתי – תלונתי לאלוהים ” . והאב נענה לבקשתו והורה לחייליו לצלוף מהכפרים הנטושים הושא וכסאיר על חברי קיבוץ רמת יוחנן , שעבדו בשדות המשק ועסקו בבניית בריכת מים . אסמאעיל קבלאן שימש בקרב זה כסגן מפקד פלוגה והתמקם עם אנשיו בכפר הנטוש הושא . קבלאן סיפר : “ עלינו במעלה הגבעה והסתערנו על היהודים כשבפינו שירת הקרב של הדרוזים . חייל יהודי זרק עלינו רימון והגענו לקרב מגע . מששמעו היהודים את הצעקות , ברחו לתוך הגיא המוביל לכפר עטה ” . 16 - ב באפריל כבשו יחידות ה ” הגנה ” את הושא וכסאיר והדפו תשעה ניסיונות של הגדוד הדרוזי לכבשם מחדש . במהלך הקרבות ספגו הדרוזים שלושים הרוגים ו 60 - פצועים . המפלה ציננה את התלהבותם של הדרוזים להתעמת עם היהודים . ח ’ ליל קנטאר , שהגיע מהר הדרוזים לעספיא ב , 1947 - נשלח בידי לביב אבו רכן וגיורא זייד לשפרעם כדי לתאם פגישה בין קצינים דרוזים מגדודו של שכיב והאב לבין נציגי ה ” הגנה ” . קנטאר נועד עם ששה קצינים דרוזים , ביניהם אסמאעיל קבלאן , והצליח לשכנעם להיפגש בחסות החשיכה עם נציגי ה ” הגנה” ונכבדים דרוזים מהכרמל . ב 20 - באפריל הוא הובילם למקום מפגש , תחת עץ אלה עתיק ליד הכפר הנטוש הושא , ולפני חצות נפגשו שם עם גיורא זייד . הם צעדו לעבר רמת יוחנן , שם המתינו להם שני ג ’ יפים . ליד השער הבחינו הדרוזים בבחורה חובשת קסדה ורובה בידה . קבלאן התרשם מאד ואמר למלוויו שאם אישה ממלאת תפקידי שמירה , לעולם לא יובס הצבא היהודי . משם הוסעו לקריית עמל . שם , במסעדה קטנה ליד הדואר , נפגשו עם משה דיין , יהושע ( ג ’ וש ) פלמון , אמנון ינאי , גיורא זייד , שיח ’ לביב אבו רכן וג ’דעאן עמאשה - ללא ידיעתו של והאב . אבו רכן פתח את הפגישה באומרו שהדרוזים בארץ ישראל ואלה שהגיעו מהר הדרוזים רוצים לחיות בשלום עם היהודים . דיין תמך בדבריו . אסמאעיל קבלאן , הבכיר בקרב הקצינים הדרוזים , תהה כיצד ניתן לעשות הסכם עם היהודים כל עוד לא נקברו חללי הקרב הדרוזים . דיין השיב : “ היה לי אח אחד [ זוהר ( זוריק ) דיין ] , אמי כבר זקנה ולא ייוולדו לי אחים . היות שאתם מוכנים לבוא עמנו לידי הסכם , אני מוחק את דם אחי מהחשבון . ” הקצינים הדרוזים התרשמו מאד מדברים אלה , והציעו לערוק עם אנשיהם ולהתגייס ל ” הגנה ” , אך מפקדת ה ” הגנה ” דחתה את הצעתם . בפגישה שנייה חזרו בהם הקצינים הדרוזים , ובראשם קבלאן , מתוכנית העריקה , ובמקומה הציעו לפעול בשירות ה ” הגנה ” מאחורי קווי הערבים . הוסכם שהם יבצעו פעולות חבלה בין ראמה לפקיעין , ויעודדו עריקה בקרב חיילי הגדוד . למרות הסיכום , פעולות החבלה לא בוצעו . היה צורך להיפגש גם עם שכיב והאב כדי לשכנעו להצטרף להבנות שהושגו עם קציניו . בתיווכו של צאלח ח ’ ניפס הסכים והאב להיפגש עם אנשי הש ” י . הפגישה התקיימה ב 9 - במאי 1948 בביתו של ח ’ ניפס בשפרעם . שני הצדדים התחייבו להפסקת אש , וסוכם כי והאב ואנשיו ינסו להשתלט על הגליל המערבי . מאחורי הדברים הייתה כוונה פוליטית של שני הצדדים ליצור אזור דרוזי עצמאי בגליל המערבי , שעל פי תוכנית החלוקה של האו ”ם היה שייך למדינה הערבית . אזור חיץ דרוזי בגליל המערבי בעקבות הפגישה החלו והאב ושיח’ ג ’ בר מעדי לנהל תעמולה גלויה בעכו ובכפרי הגליל המערבי . זאת כדי שתושביהם ידרשו ממפקדת “ צבא ההצלה ” הערבי לצרף את האזור לתחום פיקודו של מפקד הגדוד הדרוזי . שהותו של הגדוד הדרוזי בגליל חוללה התעוררות לאומית סוערת בקרב הדרוזים בארץ ישראל . אף שהוא לא היה צבא דרוזי רשמי , ואף שהורכב מאנשים מפוקפקים , ראו הדרוזים בגדוד כוח צבאי שיצר הזדמנות פוליטית לכינון מובלעת דרוזית עצמאית סלטאן אל - אטרש . אישר לגייס אנשים בהדגישו שלא יהיה זה גיוס דרוזי רשמי
|
|