|
|
עמוד:
הדרוזים הופכים לנשק הסודי של מלחמת העצמאות כשגברו מעשי האיבה בין ערבים ליהודים בארץ ישראל , לאחר כ ” ט בנובמבר , 1947 העדיפו הדרוזים לחכות להתפתחויות . לאחר שכוח דרוזי החל לקחת חלק ב ” צבא ההצלה ” הערבי , למדו גם בצד הישראלי לרתום לצדם את המתנדבים הדרוזים , מתוך כוונה לחיות עמם בשלום 70 לישראל ולמלחמת העצמאות ד " ר שמעון אביבי | חוקר העדה הדרוזית כשגברו מעשי האיבה בין ערבים ליהודים בארץ ישראל , לאחר החלטת האו ” ם על חלוקת הארץ ב 29 - בנובמבר , 1947 נראה היה לדרוזים כי מוטב להם , בינתיים , לא לנקוט עמדה ולהמתין להתפתחויות . נכבדים מסוריה ומלבנון , שביקרו בכפרים הדרוזיים בארץ באותה עת , הציעו להימנע מכל מעורבות בסכסוך . אף על פי כן , היו , ככל הנראה , צעירים דרוזים תושבי הארץ שהתגייסו ל ” צבאות ערב למען הצלת פלסטין ” . שיח ’ נג ' יב מנצור מעספיא , שדיווח על כך לשירות הידיעות של ה ” הגנה ” ( הש ” י ) , טען כי התגייסו 550 צעירים . במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית היו אז שבעי רצון מההצלחה למנוע שיתוף פעולה בין הדרוזים לערבים . המחלקה דאגה לסכל כל קשר דרוזי עם הכנופיות הערביות . לבקשתה , חידש יהושע ( ג ’ וש ) פלמון , מפעיל הסוכנים הראשי של הש ” י , את הקשרים עם הדרוזים . הוא עשה זאת בעזרת אנשי היחידה בגליל , מרדכי שכביץ , אמנון ינאי וגיורא זייד . אנשי הקשר העיקריים שלהם היו שיח ’ לביב אבו רכן מעספיא , שיח ’ צאלח ח ' ניפס משפרעם ושיח’ ג ’ בר דאהש מעדי מירכא . בינואר 1948 הגיעו נכבדים דרוזים מכל הכפרים בארץ לדאלית אל - כרמל כדי להשתתף בלווייתו של אחד מנכבדי העדה . שיח ’ צאלח ח ’ ניפס ניצל את ההתכנסות כדי לקבל את הסכמת כל הנכבדים להימנע מהשתתפות במעשי האיבה נגד היהודים . את ההחלטה אישרו מאוחר יותר גם מנהיגי העדה בהר הדרוזים . הגדוד הדרוזי ב ” צבא ההצלה ” הערבי בתחילת 1948 שלחה הליגה הערבית לארץ ישראל כוח מתנדבים ערבים בפיקודו של פוזי אל - קאוקג ' י , כדי לסייע לערביי הארץ במלחמתם ביהודים . כוח זה , שמנה בשיאו כ 6 , 000 - לוחמים , נקרא בפי הערבים בשם “ צבא ההצלה ” . קאוקג ’ י לא סמך על כוחם הצבאי של המתנדבים שגויסו בסוריה ובארץ ישראל והתאמנו בקטנה ( סוריה ) , וניסה לגייס מתנדבים מעדות שאנשיהן נתפסו כלוחמים טובים . פנייתו בעניין זה אל סלטאן אל - אטרש , מנהיג הדרוזים בהר הדרוזים בסוריה , נדחתה . לבסוף פנה קאוקג ’ י אל שכיב והאב , דרוזי ששירת בצבא הסורי בדרגת רב סרן , והסכים לעמוד בראש יחידת מתנדבים דרוזים ב ” צבא ההצלה” - בתנאי שאל - אטרש יאשר זאת . אל - אטרש אישר לגייס עוד אנשים בהדגישו שלא יהיה זה גיוס דרוזי רשמי . מטוסים הטילו כרוזים בהר הדרוזים שקראו לדרוזים להתגייס , בתארם את “ התעללות היהודים בדרוזים בארץ ישראל ” . קשיים כלכליים עודדו אנשים להיענות לווהאב , וליחידתו הצטרפו גם עריקים מן הצבא הסורי , פושעים שנמלטו מהמשטרה והרפתקנים . בשל מחסור בנשק העדיף והאב את אלה שבאו חמושים , ושילם להם יותר . הגדוד , שמנה 501 איש ואורגן בארבע פלוגות , כונה “ ג ’ בל אל - ערב ” ( הר הערבים ) ולא “ ג ’ בל אל - דרוז ” ( הר הדרוזים ) כדי לספק את דרישתו של אל - אטרש , שהתנגד להופעתו כנציגות דרוזית . שיח ’ צאלח ח ’ ניפס . קיבל את הסכמת הנכבדים הדרוזים להימנע מהשתתפות במעשי האיבה נגד היהודים
|
|