|
|
עמוד:
כליל המבנה שבו שכן מלון “ אטלנטיק ” , ונזק כבד נגרם למלון אמדורסקי , לבית בנק קופת עם ולבית וילנצ ’ יק . מהדף הפיצוץ נמעך גג קולנוע אוריון , נהרסה חנות ספרים וזכוכיות נופצו ברחבי העיר . 58 הרוגים ו 140 - פצועים הפכו את האירוע הזה לקטלני מבין הפיגועים שידעה העיר . יחלפו יותר מ 40 - שנה עד שיתברר כי ניתן היה למנוע את הפיגוע הזה . ד ”ר אורי מילשטיין , חוקר מלחמת השחרור , חשף בטרילוגיה שחיבר עליה כי בשלוש נקודות לפחות בשעות שקדמו לפיגוע , ניתן היה למנעו או לצמצם את נזקיו . אזהרה מדויקת על התוכנית , ועל מיקום המשאיות הממולכדות , ניתנה לילה קודם לכן - אך לא נעשה בה דבר . הערבים , בעזרת עריקים מהצבא הבריטי ומומחים מחו ” ל , הכינו מכוניות תופת עמוסות מאות קילוגרמים של חומרי נפץ . אלה הוחדרו ליעדים נבחרים ברחבי הערים המעורבות . מידע בנושא הגיע אל מולה כהן , מפקד הגדוד השלישי של הפלמ ” ח שפעל באזור . מומחים זרים נוספים , בעיקר גרמנים , בוסניים או שכירי חרב בריטיים הצטרפו בערים נוספות ליוזמה החדשה . חיפה הייתה העיר הראשונה להיפגע מסוג קטלני זה של פיגועים : ב 14 . 1 . 1948 - החדירו שוטרים בריטים מכונית דואר עמוסה חומרי נפץ למרכז המסחרי בעיר . שבעה נהרגו . ירושלים הייתה הבאה בתור . איש המודיעין הבריטי היה שיכור לחלוטין שבועיים וחצי לאחר מכן , ב , 1 . 2 - נשמע פיצוץ במערכת העיתון הציוני פלסטיין פוסט ( לימים הג ’ רוזלם פוסט ) . לובשי מדים בריטיים נמלטו דקות לפני הפיצוץ , שבוצע באמצעות משאית תופת . שני עוברי אורח ועובד העיתון נהרגו . ב 22 . 2 - נעצרו במחסום של “ ההגנה ” , בכניסה המערבית לירושלים , שריונית בריטית ומאחוריה שלוש משאיות צבאיות . במחסום שמרו שני מתנדבי “ ההגנה ” , שלא ידעו כי כלי הרכב הועמסו ביותר מטונה חומר נפץ כל אחד , בתוספת מאות קילוגרמים של מגנזיום ואשלגן להגברת הפיצוץ ומאות בקבוקי מולוטוב שנועדו להצית שריפות סביב . המשאיות הוכנו בפקודת מפקד גזרת ירושלים של הכנופיות הערביות עבד אל קאדר אל חוסייני . השיירה יצאה את הכפר עמאוס שבאזור לטרון ועשתה דרכה באיטיות לירושלים . היא נעצרה במחסום בכניסה המערבית לעיר . כשנשאל נהג השריונית ליעדו , השיב כי המשאיות מעבירות פסולת למחנה אלנבי הבריטי . כשהשומרים ביקשו לבדוק את המשאיות צעק השוטר בעברית : “ אמרתי שהכול בסדר - לא ארשה שתערוך בדיקה ! אני אחראי לשיירה - סמרטוט יהודי עלוב , תן לעבור ! ” . החייל הבריטי כיוון את המקלע בצריח לעבר שומרי המחסום , שנאלצו לתת לכלי הרכב לעבור . הם רשמו את מספר השריונית , , 597 ואת השעה , , 05 : 45 כדי לדווח על גסות הרוח . שני השומרים העידו לאחר מכן בוועדת החקירה של הסוכנות כי קיבלו הוראה לא לחפש במכוניות צבאיות ומשטרתיות בריטיות . בוריס גוראל , איש מודיעין של “ ההגנה ” , קיבל התראה ממוקדת ומפורטת על הכנת השיירה בלילה שלפני כן . ההתרעה התקבלה בבית קפה ירושלמי , מעיתונאי בריטי בשם גאי קוקס . גוראל התעלם ממנה כי לא בטח בקוקס . שנראה כמו בשאר פגישותיו עם אנשי מודיעין יהודיים , גם בזו היה שיכור לחלוטין . קוקס היה עיתונאי של סוכנות ידיעות בריטית , שעמד בקשר עם “ ההגנה” ועם אנשי המודיעין של האצ ” ל והלח ” י . את הפגישה עם גוראל , 12 שעות לפני הפיצוץ , יזם הוא . כשהבין שלא מאמינים לו , יצא קוקס מתוסכל מבית הקפה . הוא ניסה למצוא את אליעזר גולדשטיין ( גולן ) , עיתונאי שהיה קשור לאצ ” ל , וכשלא עלה הדבר בידו , ניסה לאתר את יחזקאל סהר , איש הקשר בין “ ההגנה ” למשטרה הבריטית . הוא נהג להעביר לגולן ולאצ ” ל מידע על שוטרים במשטרה הבריטית , שערקו לשירות הכנופיות הערביות או שתכננו לעשות זאת . כשהבין שגוראל לא מאמין לו וכשל בניסיונות לאתר את סהר ואת גולדשטיין , יצא קוקס בעצמו “ לעצור את הפיגוע ” . למחרת , שעות ספורות לאחר הפיצוץ , לוחמי הפלמ ” ח שליוו את השיירה מירושלים לתל אביב מצאו את גופתו , ירויה לצד הדרך . משאיות התופת , שלא נעצרו במחסום , חנו ליד המלונות “ אטלנטיק” ו ” אמדורסקי ” , שבהן שהו לוחמי הפלמ ” ח ומלווי השיירות . עובדה זו הייתה ידועה לחוסייני מפי סוכנים בריטיים שהפעיל בעיר . הנהגים חנו , יצאו , ירו למוות בשומר של בנק דיסקונט - והסתלקו מהמקום בשריונית . שומר של תחנת מוניות גילה עשן מיתמר מהמשאיות . הוא פרץ בצעקות התרעה , אך כבר היה מאוחר מדי . דקות לאחר מכן , התפוצצו שלוש המשאיות . הזלזול באיש המודיעין הבריטי המוזר והשתוי גבתה מחיר כבד של 58 הרוגים . שתי אזהרות שלא נענו חמישה שבועות לאחר מכן שב והתרחש אסון - והפעם נשמעה התרעה רמה וברורה , ממספר מקורות . בשבת , 27 במרץ , הצליחה שיירה ישראלית גדולה ועמוסה להגיע לגוש עציון , לפרוק ציוד ולהעמיס אחר - ולצאת בחזרה לכיוון ירושלים . בשיירה רוכזו כל כלי הרכב המשוריינים שהיו באותה עת באזור , 37 משאיות ו 18 - משוריינים . בתוך משורייני הליווי פוזרו 130 אנשים , ונשק הליווי כלל שלושה מקלעים בינוניים , 13 מקלעים קלים , שתי מרגמות , 47 תתי - מקלע , 45 רובים וחומרי נפץ לפיצוץ מכשולים . בראש השיירה ניצב משוריין מסוג “ פורץ מחסומים ” . במבואות הכפר הערבי דהיישה נתקלה השיירה במחסום שפורץ המחסומים לא הצליח לפנות - ונלכדה . הלוחמים , בפיקוד המג ” ד צבי זמיר , נטשו את כלי הרכב והתבצרו בבית לצד הדרך . לאחר קרב של 30 שעות , הבריטים פינו אותם מהמקום בתמורה לוויתור על נשקם ועל המשוריינים . אלה הועברו מיד לערבים הצרים עליהם . בקרב נפלו 15 לוחמים ו 40 - נפצעו . כל כלי הרכב המשוריינים שהיו בירושלים אבדו , וגם חלק נכבד מנשקם של מגני העיר . אלא שאת המכה הקשה ניתן היה למנוע . יצחק נבון , מפקד המחלקה הערבית בשירות הידיעות של “ ההגנה ” בירושלים , ולימים נשיא מדינת ישראל , הצליח להקים במו ידיו שירות האזנה לקווי הטלפון ולרשתות הקשר של האויב הערבי . בשבת שבה התארגנה השיירה לצאת לגוש עציון , חשו נבון ואנשיו בתכונה גדולה ברחוב הערבי . עד מהרה למדו הם מהמאזינים לקווי הטלפון הערביים כי הוכרז גיוס כללי . המפקדים המקומיים דיברו על שיירה גדולה שעומדת כשנשאל נהג השריונית ליעדו , השיב כי המשאיות מעבירות פסולת למחנה אלנבי הבריטי . כשהשומרים ביקשו לבדוק את המשאיות צעק השוטר בעברית : " אמרתי שהכול בסדר - לא ארשה שתערוך בדיקה ! אני אחראי לשיירה - סמרטוט יהודי עלוב , תן לעבור ! "
|
|