מגדת העתידות מהש"י שסייעה בחילוץ ״ילדי טהרן״

עמוד:

בו כדי להחזירו ; הם לא ידעו שאלי אימן את כלבו לרגע זה . הם לא היססו והתירו לאלי להיכנס ולאסוף את הכלב ואת הכדור בעצמו , כי נאסר עליהם לעזוב את המחסום . וכך , אלי עבר את המחסום כדי ״לחפש״ את הכדור , ותוך כדי הליכה עבר בין הצריפים ומדד בצעדיו את המרחקים שביניהם . אחר כך מיהר לחזור לביתו , התיישב ושרטט מפה ששורטטה לאחר מכן ביתר מקצועיות על ידי אנשי ״ההגנה״ . בזכותה , לאחר כמה ימים , פרץ כוח של הפלמ״ח למחנה הבריטי . הלוחמים הניחו עשרות ק״ג של חומר נפץ שהיו מחוברים למנגנוני השהייה , והצליחו לחמוק מבלי שאיש מהם נפגע . תחנת המכ״ם פוצצה . הנהגת היישוב מצליחה להציג בפני משלחת האו״ם את עמדותיה ב , 1949 - כשברודוס התנהלו הדיונים על שביתת הנשק בחסות האומות המאוחדות , נשלחה רות למטה של משלחת האו״ם שהוקם במלון ״ציון״ בהדר הכרמל . היא נשלחה בדמותה של ״אשת קשר לעיתונות העברית״ . הוטל עליה לעזור לקצין העיתונות ולתרגם לאנגלית את מאמרי המערכת מתוך שבעת העיתונים העבריים היומיים שהופיעו אז בארץ . למען התפקיד נאלצה רות , שלא למדה מעולם לקרוא עברית ושדיבורה היה מתובל בשגיאות , ללמוד בתוך שבועיים את השפה העברית אצל מורה פרטי . ביום הראשון לעבודתה התייצבה רות בחדר הכתבניות שבמשרד העיתונות של משלחת האו ” ם , במלון ״ציון״ . לאחר שקיבלה לידיה את מאמרי המערכת והבינה כי תתקשה להיעזר במילונים מבלי להיחשף בחוסר שליטתה בשפה העברית , ביקשה מהאחראי לבצע את עבודת התרגום בביתה ; זאת בתואנה כי רעש תקתוק מכונות הכתיבה מפריע לה להתרכז . היא התחייבה להתייצב בחזרה ולמסור את התרגומים בכל יום בשעה 17 : 00 כדי שיספיקו להילקח למטוס , שאמור היה להמריא לרודוס בכל יום בשעה . 18 : 00 האחראי הסכים לבקשתה , ורות החלה בעבודת התרגום בביתה . לעתים בנה עזר לה במלאכה . כך , בכל בוקר נהגה רות להיכנס למלון דרך פתח צדדי שהוביל למרתף הבניין . שם המתין לה הרי ביילין , איש הקשר של הסוכנות היהודית עם משלחת האו ” ם . היא נהגה לברכו , ללחוץ את ידו ובמהלך הלחיצה הוא היה שם בכף ידה פתק קטן . בפתק היו כתובות בכתב זעיר הנחיות כיצד להציג בפני אנשי האו״ם את העמדות הפוליטיות של היישוב . בזכות ״תרגומיה״ של רות הצליחה הנהגת היישוב להציג בפני משלחת האו״ם את עמדות היישוב היהודי בזווית ראייה ששירתה את מטרותיה . כשהועברה מחלקת העיתונות למלון ״המלך דוד״ בירושלים , התקינו לה אנשי ״ההגנה״ קו ישיר לביילין במכשיר טלפון שהוסתר בארון הבגדים שבחדרה . הטלפון הזה מעולם לא צלצל , אך בכל בוקר , בשעה שש בדיוק , נהגה רות להרים את השפופרת . הרי ביילין , שהמתין לה מעבר לקו , נהג להעביר לה את הוראותיו ואת הנחיותיו . ״בתרגומים שלי ששיפצתיש את נוסח המאמרים על פי ההוראות שקיבלתי מהרי ביילין , ושמחתי שאני יכולה לתרום למאמץ המשותף גם מבלי להיות מעורבת בפעילות מודיעינית . רק הבדידות בה הייתי שרויה המשיכה להעיק עליי ” , כתבה רות בספרה . עם הקמת המדינה וסגירת המחלקה שבה שירתה רות , הציע המפעיל שלה אהרון סלע , לימים מפכ״ל המשטרה , לגייס אותה לצבא ; שהרי זקוקים לאנשים מוכשרים שכמותה , ובמיוחד לכישוריה המצוינים כגרפולוגית . אולם רות , שהופתעה מההצעה , הבינה כי יהיה עליה להיות חיילת במדים והשיבה בשלילה . היא הזכירה לו שהיא פציפיסטית בנשמתה , ושכל זמן שעמה היה במצב חרום , היא הייתה מוכנה לעזור - אבל עם הקמת המדינה היא איננה מוכנה להיות חיילת . אחרי קום המדינה עסקה רות צוקר בפסיכולוגיה , בגרפולוגיה ובאסטרולוגיה , הקימה מכון לגרפולוגיה והופיעה בבתי משפט . חוות דעתה שימשו שנים רבות יסוד להכרעות בתי דין ובתי משפט כמומחית והיא גם נתנה ייעוץ לחברות ולמפעלים . בשנים 1951 - 1950 עבדה כעיתונאית בלונדון ב . ” Jewish Chronicle ” - רות פיתחה בארץ שיטה ייחודית לניתוח הכתב העברי על פי האותיות ושילבה בו ניתוח גרפולוגי ופסיכולוגי , וזכתה לפרסום מחקריה הגרפולוגיים ולשבחים על עבודתה . מראי המקום המלאים מופיעים בגרסה האינטרנטית . הקזינו בחיפה בימי תפארתו . מבצע מתוחכם תוכנן ללכידת הפקיד הבכיר הבריטי , שהיה חובב שיט

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר