|
|
עמוד:
נדרשים מודלים המאפשרים השתנות מהירה , גמישות בתאימות לזירות שונות וליריבים בעלי מאפיינים שונים , וכן שליטה בעצימות הפעילות . נראה כי הביטוי המתקף ביותר למציאות הנוכחית , הוא שהגורם היחידי הקבוע , היציב והחזוי הוא אי הוודאות וחוסר היכולת לחיזוי כמרכיב ודאי בכל משואה של תכנון בשדה המערכה העתידית . במאמר זה יעשה מאמץ לנתח ולבחון את מקומם של הארגונים החשאיים האופרטיביים כגון ה “ מוסד “ , שב “ כ והיחידות המיוחדות בצה “ ל - אל מול תמונת המצב המשתנה . האם יכולותיהם המרשימות הרבות , הנותנות מענה לאתגרים עכשוויים , יספיקו ויתאימו גם לאתגרי המערכות העתידיות ? והאם ניתן להיערך באופן שונה למיצוי היתרונות היחסיים של הארגונים הללו ? בתמונת המורכבות של המציאות המשתנה , יש יתרונות רבים ליכולות הפוטנציאליות של גופים חשאיים קטנים יחסית . לאלה יש גמישות , יכולות מבצעיות וטכנולוגיות איכותיות , גישה סמויה לממשקי עימות רגישים ויכולות ליצר ייחודיות מבצעית משמעותית ביותר - בחלק מן המקרים גדולות משל מסגרות צבאיות קונבנציונאליות ( בוודאי בזמנים בהם אין מלחמה מוצהרת ) . בנייה נכונה של כוחות חשאיים כאלה תאפשר למצביאי המערכה ומנהליה יתרון משמעותי ואיכותי בהשפעה על תוצאותיה , באופן שונה מזה המוכר כיום . לשם כך נדרש שינוי גישות ותפישות . ללא גלישה לדיון מה משמעות המונח הכרעה בעת הנוכחית , והאם הכרעה צבאית היא אירוע אפשרי , ישים ואמיתי במציאות המתהווה - נראה כי יש מקום ליצור יכולות משלימות חדשות , המספקות מענה לפערים ולאתגרים בהם נפגוש במעלה הדרך . על בסיס ההנחה כי יכולות נוספות כאלו אכן נדרשות , עולה השאלה לגבי יכולות הארגונים החשאיים להשתלב בצורה משמעותית יותר במערכות ובעימותים הקיימים והעתידיים . המציאות האזורית : התיאבון למהלך צבאי נחלש ראשית , מספר הנחות יסוד ותובנות לגבי המציאות הנוכחית והאתגרים העומדים בפני ישראל . מעצמות ומדינות , בדגש על מדינות המערב , מבקשות להימנע ממלחמה צבאית כוללת . כמעט בכל זירה ובכל דיון העוסק באפשרויות לפתרון סכסוכים אזוריים ניכרת מוטיבציה נמוכה להיכנס למערכה צבאית רחבה . כך ברמת המדינה וכך גם כשמתגבשת קואליציה בין - מדינתית לעשיית יד אחת לפתרון סכסוך אזורי . הסיבות לכך רבות , אך העיקריות שבהן נובעות מהיבטים כלכליים , חברתיים ומדיניים . המאה ה 21 - מאופיינת בחלוקה מחודשת של סדרי העדיפויות . רוב מדינות המערב הפנימו כי ישנה חשיבות רבה לקשב לדעת הקהל , למדיה ולרחשי הציבור , ואין להתעלם מגורמים משפיעים על חיי התושבים , התנהלותם ותמיכתם . האספקטים הכלכליים תופשים מקום חשוב . שיקולי סחר בין - לאומי , של כלכלה עולמית וגלובלית , של קיום תעשיות עיקריות שעליהן מתבססת הכלכלה , של תעשיות מתפתחות ושל תחרות חופשית על שווקים בין - מדינתיים ובין - יבשתיים , מקבלים משקל חשוב במכלול השיקולים של כניסה למערכה או הצטרפות למהלכי עימות . הסייבר , הרשתות החברתיות והנגישות האין סופית למידע של הציבור הפכו בשנים האחרונות לגורם מעצב מרכזי של דעת הקהל . בצד יתרונות רבים ותאימות רבה לערכים דמוקרטיים , הרשתות החברתיות מאתגרות את מעצבי המדיניות , מנהיגים ומצביאים , לגבי יכולתם לזכות בתמיכה רחבה של הציבור . בולטת ההכרה כי תמיכת הציבור במהלכים צבאיים , ונכונות הציבור לשאת בהשלכות של מעורבות צבאית בסכסוכים , מהווים מרכיב בעל משקל בקבלת החלטות . מכאן , הסובלנות של מדינות לתשלום מחיר באבדות ולגרימת נזק אגבי ( מול האזרחים , ומול תשתיות אזרחיות ) נמוכה ביותר , ומהוות גורם מרסן למול כניסה להרפתקאות כוחניות . עוד רובד של מורכבות המדכא את “ התיאבון “ למהלך צבאי נוגע לשחקנים חדשים בזירה , למכלול הקואליציות הקיימות ולצורך בשיתופי פעולה עצם השימוש במונח " שדה קרב" מסמל את ההטיה האפשרית הגלומה בשימוש במושגי עבר אל מול הבנת המציאות הנוכחית וההיערכות לעתיד . שהרי הקרב אינו בהכרח קטל , גבולותיו מטשטשים , ומשמעות הניצחון וההכרעה אינה דווקא הנפת " דגל לבן" צבאיים . השיקולים המדיניים ארוכי הטווח , איומים על יציבות ביחסים בין - מדינות ובריתות אד הוק לרוב לא תומכות במעורבות במערכה רחבה , שלא ברור סופה . החזית המשפטית , בדגש על המשפט הבין - לאומי , תופשת גם היא מקום חשוב במשוואת השיקולים . גם מדינות בעלות משטרים שאינם בהכרח דמוקרטיים מנסות לשמור , ולו למראית עין , על מסגרת משפטית בין - לאומית תומכת . גם הן מאוימות בהרחקה או בנידוי של הקהילה הבין - לאומית . מדינות נערכות למערכות אלימות למרות כל הגורמים המרסנים , מדינות נערכות למערכות אלימות . כשפורצת מערכה או כשהוחלט להיכנס למהלך כוחני , מדינות רוצות “ לנצח “ ולעמוד ביעדי המלחמה שהציבו לעצמן . לשם כך , הן מתמרנות בין האילוצים תוך כדי ניהול מטריצות סיכונים ואיומים גמישות ככל הניתן , עם הקפדה שלא לחרוג מקווים אדומים שקבעו לעצמן מראש . לא תמיד הדבר עולה בידן . המציאות דורשת לעתים התאמה של מהלכים בלתי מתוכננים , ולא תמיד כלל מנעד המקרים והתגובות שנכללו בתכנונים המקוריים נותנים מענה למציאות ולמצב המערכה שנוצר תוך כדי הלחימה . נראה כי בשנים האחרונות התחזקה והעמיקה התובנה כי בצל האילוצים וכלל האיומים , ספק אם יש תוחלת לפתרונות צבאיים רחבי היקף . שימוש בכוח צבאי נראה ממוקד לאזורי קונפליקט בלבד , ומוקפד שלא יתרחב מעבר לכך . מכאן , במקרה של החלטה על פעילות צבאית תהיה העדפה לפעול בכוח מוגבל , במסגרת מצומצמת ומגודרת במסגרת זמנים . זאת צריכה להיות מלווה בגיבוי בין - לאומי ובהכרה רחבה בצורך בהפעלת הכוח , תוך מאמץ להגיע ליעדים בתקופה קצרה ומוגבלת . בזירות העימות , עולים “ שחקנים “ חדשים . לא עוד בהכרח התגוששות בין מדינות , אלא גורמים לא - מדינתיים שמהווים יריב משפיע . נראה כי השפעה זו גוברת , לנוכח היחלשות מה של המסגרות המדינתיות באזור . גבולות גיאוגרפיים מאבדים משמעותם בחלק מגזרות העימות . מצד אחד גורמים בעלי יכולות צבאיות אך לא מדינתיות מחזיקים ושולטים בשטחים נרחבים . מצד שני מאבקים של קבוצות מתנגדים חמושות צומחות על רקע חולשת המדינה ומהלכי התנגדות לתופעת “ האביב הערבי “ . אלה מאתגרות את הצבאות המדינתיים וזירת המאבק בהן זולגת גם לאזורים אורבניים , ומקשות על תיחום גבולות העימות . לא רק השתנות פני המערכה משפיעה על ההיערכות הנדרשת . ישנה חשיבות רבה להבנת קצב ההשתנות . כשקצב השינוי גבוה , והאיומים אינם קבועים וחד - ממדיים , נדרש מענה עם יכולת השתנות רבה , קצב התאמה מהיר , התאוששות זריזה והתארגנות מחודשת . יש קושי מובנה לצבאות וארגונים גדולים להתאים עצמם בזריזות לקצב השתנות מהיר , תוך שמירה על
|
|