הקדמת העורכים

עמוד:11

שלה ועורך השוואה בינה לבין הביקורת הישירה . לאור זאת מתמודד המאמר עם השאלה אם ומתי ראוי להעדיף ביקורת עקיפה על פני ביקורת ישירה . על אף הפיתוח הרב שחל בביקורת השיפוטית במהלך כהונתה של השופטת ביניש מאז פסק דין בנק המזרחי , נותר חסם מרכזי לביקורת שיפוטית החוקתית : פסקת שמירת הדינים . פסקת שמירת הדינים שומרת על חוקתיותו של הדין הישן שנחקק לפני כינונו של חוק - יסוד : כבוד האדם וחירותו . חרף חשיבותה של פסקת שמירת הדינים , נושא זה טרם זכה לדיון מספק בספרות . את החסר הזה בספרות ממלא מאמרו של אהרן ברק , " שמירת דינים " . המאמר מנתח את פסקת שמירת הדינים , מבאר את תחום פריסתה ובוחן את השפעתה על הרשויות השלטוניות . בעיקר עומד המאמר על היחס בין פסקת שמירת הדינים לבין פסקת הכיבוד , המטילה על כל רשות שלטונית את החובה לכבד את הזכויות החוקתיות . טענתו המרכזית של המאמר היא שפסקת שמירת הדינים אינה משחררת את הרשויות השלטוניות מחובתן לכבד את הזכויות החוקתיות . תחילה עומד המאמר על היחס בין פסקת שמירת הדינים לבין חובתן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת לכבד את הזכויות החוקתיות , ולאחר מכן הוא מנתח את היחס בין פסקת שמירת הדינים לבין חובתה של הרשות השופטת לכבד את הזכויות החוקתיות . הכותב מכיר בכך שפסקת שמירת הדינים מגבילה את יכולתה של הרשות השופטת לאכוף כלפי המחוקק את חובתו לכבד את הזכויות החוקתיות לעניין הדין הישן . עם זאת , ברק טוען כי על בית המשפט לקיים את חובת הכיבוד על ידי פיתוח משפט הלכתי ושינוי דין הלכתי ישן שאינו מתיישב עם הוראות חוק היסוד . לבסוף , מאמרו של אריאל בנדור , " מצבי חירום " , עוסק באחד האתגרים הגדולים ביותר בדמוקרטיה הישראלית וברבות מן הדמוקרטיות כיום – אתגר שבו החליט בית המשפט בימי נשיאותה האחרונים של השופטת ביניש דווקא להימנע מביקורת שיפוטית . בנדור פותח את מאמרו באבחנה שאחת התרומות החשובות ביותר של דורית ביניש בכל תפקידיה המשפטיים הייתה בתחום האיזון בין ביטחון המדינה לבין שלטון החוק וזכויות האדם . " בתחום רגיש ומורכב זה " , כותב בנדור , " התבטא השילוב המייחד אותה בין מקצוענות משפטית , מנהיגות , עמידה נחושה ולא פעם גם אמיצה על עקרונות , יכולת לאזן בין צורכי המדינה והכלל , שהביטחון הוא מהחשובים שבהם , לבין זכויות האדם , ותפיסת מציאות חדה המצמצמת את הפער בין המשפט בספרים למשפט בחיים " . עם זאת , המאמר דן באחד מפסקי הדין האחרונים בעת כהונתה של הנשיאה ביניש , שבו נמנע בית המשפט מהתערבות והשאיר את המלאכה למחוקק . פסק דין זה , שניתן על ידי הרכב בראשותה של הנשיאה ביניש , כשלושה שבועות לפני המועד האחרון שבו הייתה רשאית לחתום על פסקי דין , מחק עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח לביטול ההכרזה הכללית על מצב חירום . על רקע זה טוען המאמר שקיים צורך להסדיר מחדש את הסמכויות בשעת חירום . המאמר מנתח את הדין הקיים בישראל בדבר הכרזה על מצב חירום , את הדינים הישראליים שתחולתם מותנית בקיום הכרזה על מצב חירום וכן שורה של חוקים ותקנות בישראל הקובעים הסדרים של מצבי חירום מיוחדים . כן עומד המאמר על הדינים הקיימים בארצות הברית ובבריטניה . לבסוף מציע המאמר מתווה מעשי לרפורמה חקוקה , שתתמודד עם הקשיים שמעוררים הדינים הקיימים . 13 בג " ץ 3091 / 99 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ ' הכנסת ( פורסם בנבו , . ( 8 . 5 . 2012

הוצאת אוניברסיטת בר אילן

נבו הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר