|
|
עמוד:7
הקדמת העורכים ספר מאמרים זה מוקדש לנשיאת בית המשפט העליון ( בדימוס ) דורית ביניש . בספר מקובצים יחדיו מאמרים מאת שופטי בית המשפט העליון ונשיאיו בעבר ובהווה וכן מאת בכירי חוקרי המשפט מן האקדמיה . המשותף לכל המאמרים הוא דורית ביניש . חלק מן הכותבים עוסקים במאמריהם ישירות בשופטת ביניש ומנתחים את פועלה , בעוד אחרים עוסקים בתחומים המרכזיים שבהם עסקה דורית ביניש במסגרת הקריירה המשפטית הארוכה והמפוארת שלה , כראשת מחלקת הבג " צים בפרקליטות המדינה , כפרקליטת המדינה , כשופטת בית המשפט העליון וכנשיאתו . כך , הם עוסקים , בין היתר , בניסיון לבחון אם ניתן לאפיין את השופטת ביניש כשופטת פמיניסטית , בכמה מפסקי דינ הּ המרכזיים של השופטת ביניש , במחלקת הבג " צים ובתחומי המשפט העיקריים שבהם עסקה : המשפט הציבורי והמשפט הפלילי . הספר מחולק לארבעה שערים . השער הראשון כולל דברי ברכה לנשיאה ביניש מאת השופט מישאל חשין , השופטת עדנה ארבל , השופטת אסתר חיות והנשיא אשר גרוניס . השער השני עוסק בשפיטה ובשירות המשפטי הציבורי . את השער פותח מאמרן של הלפרין-קדרי ושביט ברששת , " בראש ( ה ) ובראשונה : הנשיאה ביניש כשופטת אישה " . הכותבות מנתחות את עשייתה של השופטת דורית ביניש כשופטת - אישה , תוך שהן בוחנת את השאלה המורכבת אם ניתן לאפיין את השופטת ביניש כשופטת פמיניסטית . הכותבות מציינות שעל אף העיסוק הנרחב בספרות המשפטית והסוציולוגית בשאלת הקשר שבין מגדר לשיפוט , יש חסר במחקר כזה בישראל , וחסר זה בולט בעיקר ביחס לדורית ביניש , מפורצות הדרך המרכזיות לנשים . מאמרן ממלא חסר זה . מאמרה של דפנה ברק - ארז , " כללים , חריגים ושיקול דעת במשפט " , מנתח אף הוא את פסיקתה של השופטת ביניש , אך עושה זאת על מנת לבחון שאלה אחרת : מקומם הנורמטיבי והמוסדי של חריגים בשיפוט ובמשפט . בעוד הכתיבה שעסקה בחריגים התמקדה , באופן מסורתי , בתפקיד אחד שלהם – הכרה בחריג לשם השגת פתרון צודק במקרה נתון , מאמר זה מציג מכלול רחב יותר של מצבים טיפוסיים שבהם נעשה שימוש בחריגים . נוסף על השימוש בחריגים כדרך להשיג צדק קונקרטי , המאמר בוחן את השימוש בחריגים כחלק מן הלגיטימציה של הכלל עצמו וכאמצעי הדרגתי לפיתוח הכלל לקראת שינויו . בהמשך לכך , המאמר נדרש גם לחשיבות הנודעת להכרה בנורמות שיש בהן מרכיב של שיקול דעת , כדי לצמצם את הצורך ביצירת חריגים מובנים , וכן בוחן את הלגיטימציה ששיקול הדעת השיפוטי זוכה לה באמצעות הקביעה שהוא יופעל רק במקרים חריגים . לצד תפקידים שונים אלה של החריגים במשפט , נדונים בהמשך הדברים גם החסרונות של השימוש בחריגים , בעיקר החשש מפני שרירותיות , חוסר ודאות ופגיעה בשוויון . על בסיס זה , המאמר מייחד דיון נפרד לפן המוסדי של שימוש בחריגים ועומד על ההבדלים בין קביעת חריגים על ידי המחוקק , על ידי בית המשפט ועל ידי רשות מינהלית . המאמר אינו מסתפק בדיון עקרוני ותאורטי בדבר מקומם של חריגים במשפט , אלא בוחן סוגיה זו באמצעות ניתוח פסיקתה של
|
|