פתח דבר

עמוד:8

ההצגה את אותה כמיהה דתית - משיחית והבליטו את המשמעות האסטרטגית - צבאית של סיפוחו . בסיום מאמרנו אנו מפנות את המבט לשני גופי צילום לא הגמוניים שצולמו בשנים האחרונות על ידי צלמות עצמאיות . בתצלומיהן אנו מאתרות סוג חדש של לקיחת אחריות על הנראה . במאמר כמה חלקיקים פוליטיים תיאולוגיים אפשר לשעתק בתצלום אחד ממשיך מוחמד ג ' באלי את העיון באוספי צילום ממסדיים ציוניים , ומשווה בין הארכיון המודרני למונומנטים הדתיים בחברות טרום - מודרניות . הוא טוען כי הארכיון קורא לנו להכיר וללמוד את ההיסטוריה בדרך שבה היא נאספה ונערכה בתוכו כדי לרכוש ידע – כאלטרנטיבה לביקור במונומנט הדתי המאפשר לנו להתחבר למטאפיזי . הוא מתחקה אחר התהוותו של מסמך ארכיוני אחד : תצלום חיילי צה " ל על רקע כיפת הסלע , שהופיע על שער מגזין צרפתי לאחר כיבוש האזור במלחמת . 1967 הוא מזהה את התצלום כתצלום קולוניאלי קלאסי , המצביע על כשלים של שתי תופעות מודרניות : כשל כיבוש האתר באופן מוחלט וכשל החילון שלו כמונומנט דתי . בתצלום חיילי צה " ל החוגגים את ניצחונם על רקע כיפת הסלע הוא רואה את חורבן ירושלים ואת תבליט שער טיטוס המודרני של הפלסטינים . למרות חומרתם של סממני הסמכות של הארכיון או של המגזין , שלקחו בעלות על נרטיב הניצחון הישראלי במלחמה , ואף על פי שהתצלום מסמל את רגע הכיבוש הפיזי של אלחרם אלשריף על ידי הצבא הישראלי , ג ' באלי מצליח לשחרר את התצלום מכבלי הארכיון והנרטיב הציוני שבהם הוא שבוי ולראות בו את רגע השחרור . כמו כן הוא טוען כי המקרה של תצלומי אלחרם אלשריף יכול לאתגר עמדות קאנוניות בדבר מעמדו של הצילום במאה העשרים . בניגוד לתחזיות של רולאן בארת , שלפיהן במאה העשרים יחליף הצילום את המונומנט העתיק , הוא מראה כי ייצוגיו הרבים והמתרבים של אלחרם אלשריף אינם מהווים לו תחליף , אלא מחזקים את עוצמתו הממשית הפולחנית משום שהם מדרבנים את המאמינים לבקר בו . לדבריו , כל עוד הגישה הפיזית של פלסטינים לאלחרם אלשריף מוגבלת , תצלומיו מהווים קריאה לשחרורו ועל כן מקושרים לקריאה לאלימות מיידית ובלתי מתפשרת . מאמרה של חוה שורץ , השיבה אל המונומנט , ממשיך את טענותיו של ג ' באלי מתוך ההקשר הציוני ועומד על תהליכי המונומנטליזציה שעובר הנוף במזרח ירושלים . כמו כן , בעוד המאמר הראשון בקובץ דן בתנאי ההתבוננות הצילומיים בהר הבית , שורץ דנה בעיצוב תנאי ההתבוננות במרחב הממשי של הר הבית והאגן הקדוש המקיף אותו . לדברי שורץ , משנת 1967 העלה ההיעדר של מונומנטים יהודיים באגן הקדוש את הצורך לארגן מחדש את תוואי הנוף , כדי ליצור תנאי התבוננות חדשים ולהנכיח מיתוסים יהודיים במרחב מתוך ראייתו כנוף לאומי סימבולי . לשם כך מבצעות רשות הטבע והגנים פעולות להסבת אתרים היסטוריים למונומנטים לאומיים . שורץ

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא