|
|
עמוד:7
בפרק החמישי עוסקת אסתי ארואס בפגיעה הנפשית - רגשית של מורים בתלמידים כמו שעלתה מסיפוריהן של ארבע מרואיינות בתקופת אמצע החיים שמתארות פגיעה נפשית של מורים על רקע כישלון לימודי . מניתוח הסיפורים עולים שלושה רכיבים עיקריים של פגיעה : ( א ) פחד , איום וחוסר ביטחון ; ( ב ) הערכות שליליות של התלמיד על ידי המורה , המקרינות ציפיות נמוכות ; ו ( ג ) איכות קשר שלילית שמתבטאת מצד אחד ביחס תוקפני , דרשני ומשפיל , ומצד אחר בהתעלמות , בניכור ובהזנחה . התיאורים מחדדים הן את ההשפעה המידית הנתפסת של היחס הפוגע הן את ההשפעה ארוכת הטווח הנחווית כהתמודדות פוסט - טראומטית . ממצאים אלה מחדדים את החשיבות של עיסוק ברגשות בהוראה בכלל ושל פיתוח מודעות וכלים לניהול רגשות שליליים בפרט . המחקר המוצג בפרק השישי , פרי עטה של ניצה שוובסקי , מתחקה אחר שיח רגשי ב “ שעה הפרטנית״ בבית הספר היסודי . המאמר מבוסס על ניתוח שניוני של 21 סיפורים קצרים שכתבו מחנכות על המתרחש בינן לבין התלמידים בשעה הפרטנית ועל שבעה ראיונות מובנים למחצה עם מחנכות כיתה שש שנים לאחר מכן . מניתוח נתוני המחקר עלו שלוש זירות עיקריות של שיח רגשי : ( א ) אמפתיה ודאגה לתלמידים ולמצוקותיהם ; ( ב ) הוראה רגשית ; ( ג ) עבודת רגשות . נמצא כי הבעת רגשות היא חלק בלתי נפרד מההוראה בשעה הפרטנית , והיא באה לידי ביטוי בקבלת החלטות , בדרכי הוראה ובניהול רגשות . בסיום הפרק הממצאים נבחנים ביחס לעבודת המחנכות בבית הספר . הפרק השביעי , שכתבה עירית לצטר , מתאר את השפעתו של העיסוק החינוכי בסיפור המשפחתי , הטעון מטבעו ברגשות . סיפור זה מייצר רגשות אמפתיים , ואלה מעצימים את תחושת השותפות וההדדיות בקרב המורים , התלמידים וההורים . מהממצאים העיקריים עולה כי העיסוק בדיאלוג כיתתי על הנרטיב המשפחתי מעלה בקרב משתתפיו מגוון של רגשות ומקרב ביניהם . המחקר מציע אפוא למחנכים שילוב של שני ממדים שיסייעו בכינון תרבות בית -ספרית אמפתית ואכפתית : ממד הדיאלוג וממד הנרטיב המשפחתי . בפרק השמיני מציגה חנה קורלנד את מנהיגותה החינוכית של מנהלת בית ספר שמובילה אקלים של דאגה אכפתית . לדידה של המחברת , האמונות האישיות הקונסטרוקטיביסטיות - הומניסטיות של המנהלת באשר לדאגה אכפתית ותפיסתה שעיצוב “ אקלים של אכפתיות״ בבית ספרה הוא חלק מתפקידה הניהולי באות לידי ביטוי במוטו המוביל של חזון בית הספר . חזון זה מתורגם
|
|