|
|
עמוד:6
שנעשו בעולם אנו למדים כי מורים ומנהלים חשים תוך כדי עבודתם מגוון של רגשות שליליים וחיוביים . הם מנהלים ומווסתים אותם בשל היותם כוח עבודה רגשי , מושפעים מתרבות בית הספר ומחוקים רגשיים שנהוגים במערכת החינוך , ומושפעים רבות מניהול הרגשות בכיתה שבה הם עצמם מעורבים . הפרק חותם בהמלצות למחקרי המשך שיצעידו קדימה את המחקר על רגשות בהוראה ובניהול , ובהמלצות מעשיות למורי המורים ולמכשירי מנהלים שחפצים לפתח מודעות רגשית בקרב פרחי ההוראה והמנהלים העתידיים במערכת החינוך . בפרק השני מתחקה עידית נופר אחר תפיסותיהם של בוגרי תכנית “ תפנית לבגרות ולמניעת נשירה - סטארט״ בכל הנוגע לתרומתה של התכנית לחייהם כבוגרים . המאמר מפנה את הזרקור לתרומתה הרגשית של התכנית על בסיס ראיונות עם 13 בוגרים מבתי ספר באזורי פריפריה בארץ . מהראיונות עולה כי רכיבי התכנית שתרמו במידה ניכרת להצלחתם היו העצמת התלמידים דרך קשר רגשי עם אחר משמעותי , יחסם האכפתי של המורים והמתרגלים , וחוויות של הצלחה והישגים גבוהים במשך כל לימודיהם בתכנית . הפרק השלישי , המבוסס על עבודת התזה של דפנה זילברמן - שמש בהנחייתי , בוחן את תופעת הדחקת הרגשות בקרב מורים . מניתוח 15 ראיונות מובנים למחצה שנערכו עם מורים ומורות עולה כי מורים מאמינים שאסור להם להביע רגשות שליליים ( כגון כעס , עצב , תסכול או שנאה ) בזירת בית הספר . עוד דיווחו המורים על הדחקת רגשות כלפי מנהל בית הספר , תלמידים והורים . הדחקת הרגשות מושפעת ממשתנים אחדים – מגדר , גיל , ותק ושלב בקריירה של המורה - וכן מתפיסת תפקידו של המורה בעיניהם של המורים שהשתתפו במחקר , הכוללת בעיקר הקניית ידע . הפרק הרביעי בספר , פרי עטה של מיכל לוי - קרן , בוחן את המידה שבה אפשר לנבא את תפיסותיהם של התלמידים בזיקה לשני היבטים של אקלים כיתתי - תמיכת המורה ותחושת שייכות לכיתה - באמצעות שני היבטים של תחושת מסוגלותו העצמית של המורה : ההיבט המקצועי - משימתי של תפקידו וההיבט האנושי , המתייחס ליחסיו עם התלמידים . מהמחקר עולה כי תחושת המסוגלות של המחנכים בהיבט המשימתי לא תרמה לניבוי האופן שבו תפסו התלמידים את האקלים הכיתתי במהלך השנה כולה . עם זאת בסוף השנה נמצא שככל שתחושת המסוגלות של המחנכים בהיבט האנושי הייתה חזקה יותר , כך נטו התלמידים לחוש כי המחנכים תומכים בהם יותר מבחינה רגשית וחשו שייכות רבה יותר לכיתה .
|
|