|
|
עמוד:11
עליהם לנסות להדוף מעליהם זיכרונות מכאיבים מן העבר , בעודם מגששים באורח עיוור בניסיון לאחוז בדבר מה חסר שם , שאבד לצמיתות . מסעו של זבאלד אל ליבתה האפלה של המאה העשרים קשור בקשר בל יינתק עם חייו שלו עצמו : הוא , שלא הכיר את אביו , קצין בוורמאכט , עד שובו ממחנה שבויים של הצבא האנגלי במאי , 1947 גדל מוקף במה שלימים יכנה בשם ' קונספירציה של שתיקה ' , שחבקה לא רק את מוריו באוניברסיטה של פרייבורג , רבים מהם נאצים לשעבר , אלא גם את המרחב הביתי : " איני יכול לדמיין את הורי , למשל , מדברים על המלחמה , אפילו לא בינם לבין עצמם . זה היה אזור טאבו , שלא העלית בדעתך להיכנס אליו " , אמר פעם . כל כתיבתו של זבאלד עומדת בסימן דיבובה של השתיקה : לא רק השאלה בדבר חלל התהודה שהפרוזה עשויה להעניק לאובדן ולסבל , אלא גם האופנים שבהם יחידים ואומות מתמודדים עם עברם , והידיעה כי השתיקה היא בשר מבשרו של העוול ; " אני תמיד מנסה להסביר להורי " , אמר באחד הראיונות שהעניק , " שאין כל הבדל בין התנגדות פאסיבית לשיתוף פעולה פאסיבי ; זה אותו הדבר . אבל הם אינם יכולים להבין זאת " . עם זאת , השנים הרבות שעשה באנגליה לא פטרו את זבאלד מרוחות הרפאים של חייו ושל חיי הארץ שממנה היגר : אף על פי שבחר באנגליה כביתו , יצירתו הספרותית –
|
|