|
|
עמוד:14
הסמכות החינוכית כגילוי של כוח פוקויאני נעוצה בהיותה ניתנת לתיאור מחודש באמצעות מאפייני כוח זה ודרך ההשלכות הנובעות מהם , כפי שאלו תוארו בכתיבתו של פוקו . כן אציג ביקורת העולה כנגד השימוש בפוקו ובכוח הפוקויאני בחינוך בכלל , ובפרט אציג את המגבלות הקיימות בראיית הסמכות החינוכית ככוח , ואנסה להשיב לביקורת זו . כל אלה יובילוני להצעת קווים מנחים לשימוש ברעיונות פוקויאניים העשויים לסייע בשיקום הסמכות החינוכית בבית הספר בתקופה זו . מפאת רוחב היריעה , החיבור תוחם עצמו לדיון בסמכות החינוכית הרלוונטית בעיקר לנעשה בתוך בית הספר בחינוך הציבורי הפורמאלי , ואינו מתייחס לסמכות חינוכית בארגונים ומוסדות חברתיים אחרים , כמו החינוך הדתי הלא ממלכתי , החינוך הלא פורמאלי , תנועות הנוער ותרבות הנוער או בבית ההורים . אפיון הסמכות חינוכית בראשית הדברים וכהנחת יסוד להם אבקש להגדיר את הסמכות החינוכית כיחס בין צדדים שונים במערכת חברתית חינוכית , שאינם שווים מבחינת מעמדם ויכולת השפעתם על פעולותיהם הם ועל פעולותיהם של אחרים . השפעה זו אינה מבוססת על כפייה בכוח פיזי , והסכמתם , המפורשת או המשתמעת , של הצדדים השונים לכינון היחס הסמכותי היא הכרחית לקיומו . יחס סמכות זה עומד בניגוד לכפייה המוטבעת במושג הכוח ( או העוצמה ) ה " שגור " – כפי שזה מאופיין לעתים בידי פילוסופים וסוציולוגים מסוימים – למשל בהגדרת הכוח של רוברט דאהל ( . ( Dahl , 1957 הכוח , עבור אלו , הוא חד כיווני : בעל הכוח ה " שגור" מפעיל כוח על הכפוף לכוח ; יחס כוח " שגור " זה אינו בעל אופי הדדי : יש בו על פי רוב צד אחד " מנצח " וצד אחד " מפסיד " . כפי שנראה להלן , תפיסה זו שונה ממושג הכוח בעיני פוקו . על פי הגדרתי היותה של הסמכות החינוכית יחס ולא חפץ או דבר מה הניתן להעברה , משמעו שהיא אינה מצויה בבעלותו הבלבדית של מי מהצדדים הקשורים ביחס זה – לא בידי אנשי משרד החינוך , לא
|
|