|
|
עמוד:10
בשדה החינוך בקטגוריות הדומות לאלו שנבחנו בתרבות המודרנית בכללה . עם זאת , לעולם החינוך יש מאפיינים ייחודיים : בדומה לעולם האמנות יש לו היגיון פנימי משלו , ולפיו הוא פועל ונמדד . לפיכך הפתיחות יכולה לשאול את שאלותיה באופן המותאם להגיונו הפנימי של החינוך , וזאת על מנת שאכן תוכל לבוא בשעריו . בניסיונותינו למקד את הדיון בשאלת החינוך לתרבות יהודית ולימוד מקורותיה , מקורות ה " ספוגים " באידאות מעולם האמונה , עלינו לשאול גם את השאלה שהוזכרה לעיל : כיצד אפשר לחנך לתרבות יהודית לאורו של המושג פתיחות ? האם לשם כך עלינו להכחיש או לדחוק הצדה את עולם האמונה המשוקע במקורות ? על מנת להתמודד עם שאלה מורכבת זו נעזרתי במשנתו של ההוגה החינוכי קרל פרנקנשטיין . בגישתו ובמושגיו של פרנקנשטיין מצאתי הבנה מעמיקה של מושג הפתיחות , כמו גם ניסיון מקורי ומרתק לעצב לאורו תאוריה חינוכית מקפת המתמודדת עם בעיות ההטרונומיה ו " החיצון " ( פעמים רבות אלו מכתיבות את אופן חשיבתם ואת תחושותיהם של הלומדים ) . השתמשתי במושגיו החינוכיים והתרפויטיים של פרנקנשטיין כדי לנסות לעמוד באתגר של חינוך לתרבות יהודית לאורו של אידאל הפתיחות , אתגר שאני מנסה להתמודד עמו גם בעיסוקיי המעשיים . כיצד אפשר אפוא לשלב באופן פרודוקטיבי בין השכל הישר לבין הגיון האמונה בחינוך היהודי בימינו ? שילוב כזה צריך לאפשר לשני ההגיונות הסותרים הללו לפעול יחדיו להתפתחותו התרבותית התקינה של האדם הישראלי . לעניות דעתי , לשאלה זו יש השלכות מרחיקות לכת על האפשרות שאידאת הפתיחות תשפיע בעתיד על הנעשה במקומותינו . את תחנות הדיון שבספר , על מהלכן ומושגיהן המיוחדים , עיטרתי בכמה דרשות חופשיות בנושאים מקראיים ( הן מופיעות כ״קריאה מקראית״ בסופי פרקים , מובחנות בקו צידי ) . בדרך זו אני מנסה להדגים את הפוטנציאל הפרשני של אידאת הפתיחות במגעה עם המקורות היהודיים העתיקים . פיתוח הנושאים הנדונים בספר זה הוא חלקי בלבד . למעשה , בספר מוצג שלד רעיוני הממתין לפיתוחים נוספים . אני מקווה כי מורגשים בו הן האקטואליות של הנושאים הנדונים , הן מידת הדחיפות שאני חש באשר לצורך בעיצוב תקין של ענייניה התרבותיים והמעשיים של החברה בישראל .
|
|