|
|
עמוד:9
אבישר ( 2015 ) מציינת כי ביוני 2012 נקבע בתכנית העבודה של משרד החינוך היעד של הכלה כמבטא את הכרתם של מעצבי המדיניות בארץ בצורך לכלול כמה שיותר תלמידים עם לקויות במערכת החינוכית הרגילה . מהלך זה משקף את ההבנה כי תיוג תלמידים מערער את הבסיס הערכי והמוסרי של החינוך וכן פוגע ביסודות הדמוקרטיים של החינוך הציבורי ; תפיסת עולם המתייגת תלמידים לפי מוגבלויות תוביל להפניה רבה יותר של תלמידים אלה למסגרות מיוחדות ונבדלות . בספר ההכלה ( שמש , , ( 12 : 2012 המתאר את יעד ההכלה במערכת החינוך הישראלית ומימושו , נכתב כך : חשוב היה לנו להבטיח כי במסגרת החינוך הרגיל , נמשיך לחזק , להרחיב ולהעמיק את מגמת השילוב וההכלה תוך פיתוח מענים מתאימים שיבטיחו שהלומדים יוכלו להמשיך ללמוד , להתקדם ולהתפתח במסגרות החינוך הרגילות ושימנעו את הפנייתם בהמשך לחינוך המיוחד בטרם מוצו כל האפשרויות לקידומם בחינוך הרגיל . זאת ועוד , ביקשנו לוודא כי למסגרות החינוך המיוחד יופנו רק לומדים בעלי לקויות מורכבות אשר כל המענים המקצועיים שניתנו להם בחינוך הרגיל הצביעו על כך שהם זקוקים למסגרת מיוחדת . יעד ההכלה נתפס כאמצעי להשגת שלוש המטרות המרכזיות של החינוך בכלל : קידום המצוינות , שיפור ההישגים הלימודיים וצמצום הפערים החברתיים . הנה כי כן , היוזמה למדיניות של הכלה באה מהחינוך הרגיל , והיא מקבלת ביטוי במדיניות מוצהרת של המזכירות הפדגוגית ( שם ) . משמעותה היא " קבלו את כולם " והיא מושתתת על התפיסה שיש למצוא דרכים לחנך את הילד עם הצרכים המיוחדים בבית ספר רגיל ובכך למנוע מלכתחילה את הפנייתו למסגרת מיוחדת . לעומת זאת , השימוש במונח " שילוב " מופיע דווקא מצד המערכת של החינוך המיוחד כמונח המציין , כי הילד עם המוגבלות נמצא " בחוץ " , במסגרת מיוחדת שמטרתה היא להכין אותו לכך שבבוא היום יוכל להשתלב במידת האפשר בבית הספר הרגיל . המגמה החברתית אמנם דוגלת בהכלה , אולם המדיניות לגבי יישום השילוב מסתמכת יותר על אידאולוגיה מאשר על ממצאים מדעיים . בראשית המאה הנוכחית טען דיימונד ( , ( Dymond , 2001 כי השילוב של תלמידים ובוגרים עם לקויות כתפיסת עולם עדיין אינו מוגדר כמשנה סדורה , אלא נמצא בתהליך של גיבוש תפיסות , הגדרות ועקרונות . הספרות המקצועית בתחום זה ענפה
|
|