|
|
עמוד:4
שלמי תודה אני מודה לכל הסטודנטיות לתואר שני בתכנית חינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי , אשר חשפו בפניי את עולמן המקצועי והאישי ולימדו אותי עד כמה מורכב תפקידן החינוכי , הניהולי והמנהיגותי . תודה מיוחדת לסטודנטיות לילית זרוג , לימור צדקי , שירי ברנדיס , רחלי לרר , אפרת קאופמן , שרית נתן ואילנית אביים , שהפקידו בידיי את עבודות המחקר שלהן ונתנו את הסכמתן לשלבן בספר זה . למדתי מהן רבות על העולם שבו הן פועלות ועל היכולת שלהן להתקדם למקומות חדשים . מאז תום הלימודים כולן נמצאות כבר במקום אחר , ואני גאה על כי זכיתי להנחות אותן בהתפתחותן המקצועית והאקדמית . תודה מיוחדת לפרופסור יצחק גילת ראש רשות המחקר במכללת לוינסקי , אשר היה מוכן לצאת אתי להרפתקת עריכתו של הספר . הוא היה לשותף אמיתי , נכון תמיד לייעץ , לתמוך ולעודד , קרא את כל פרקי הספר והוסיף להם את תובנותיו , ואלו תרמו להעלאת האיכות של כל פרק . גילת אף התגייס לכתיבת שניים מן הפרקים . תודה למכללת לוינסקי על תמיכתה ועל היותה בית אקדמי לכותבי הפרקים בספר . תודה גדולה למכון מופ״ת ככלל ולד " ר יהודית שטיימן ראש הוצאת הספרים והעורכת הראשית בפרט , אשר אפשרו את הוצאת הספר ; תודה על העצה ועל התמיכה המקצועית . תודה לחני שושתרי רכזת הוצאת הספרים , שבנועם הליכותיה , במאור פניה , בתבונתה , במקצועיותה ובתמיכתה הפכה את המסע של הוצאת הספר למהנה ומקצועי כאחד . תודה לקוראים האנונימיים אשר הערותיהם ושאלותיהם הוסיפו לאיכותו של הספר . תודה לעורכת הלשון של הספר רחל רוקח , שאף שמעולם לא נפגשנו פנים אל פנים , קיימנו מפגשי שיח אינטנסיביים במהלך עריכת הספר . קפדנותה , יכולות העריכה שלה והשאלות ששאלה היו מניע שאפשר לספר זה להיות כפי שהוא מופיע היום . תודה לעורכת הגרפית ומעצבת העטיפה מאיה סמל - זמבול ולעורכת הלשון האחראית מירב כהן - דר על תרומתה לשלבי העריכה הסופיים של הספר . תמונת העטיפה מבוססת על עבודתה של חני אפרים מרצבך / שרקיה . וכך היא כותבת על העבודה : ״ ... ועם השרקיה שבי , מה אעשה , אמא ? ״ ( אסתר שקלים ) " שרקיה היא כוח הנשיות הבין - דורי . העבודה שלי עוסקת ב״שרקיה״ באמצעות מלאכת הסריגה . סבתותיי סרגו לילדיהן ולנכדיהן , ואמי סרגה מפות שעד היום מהוות חלק בלתי - נפרד מנוף ילדותי . כשקיבלתי מאמי את תיק תרשימי המפות התלהבתי והרגשתי שגם בי מפעם הצורך ליצור בתחום זה . כדי לפרוץ את גבולות הסריגה המסורתיות בחרתי להשתמש בחוט דייגים . חוט הדייגים שקוף וחזק מאוד . השקיפות מבטאת את ההיסוס שלי לצאת מגבולות המסורתי והקיים , אבל החוזק של החוט מבטא את הנחישות שלי לבטא את השונה ואת החדש . רציתי לבטא את הכוח שבי , לפרוץ את גבולות הסריגה . למצוא את השרקיה שבי . " ( מתוך : באמונה - תערוכת בוגרות תשע״ה מכללת אמונה , ירושלים . תל אביב : מכון מופ״ת . )
|
|