|
|
עמוד:14
מעלה שאלות רבות : האם לימודי האמנות נחוצים ומדוע ; כיצד ראוי ללמד אמנות , ואילו תחומים נכללים בה ; איזה תפקיד ממלאת האמנות במרחב הבית ספרי ; ואיך נכון ללמד אמנות . המאמרים המקובצים כאן מנסים לענות על שאלות אלה במגוון דרכים . רוב רובו של הדיון נוגע ישירות לזירה המקומית : לתפקידם של לימודי האמנות במערכת החינוך הציבורית בישראל , ליוזמות שינוי מקומיות ולהתחבטויות העולות במסגרות הכשרה של פרחי הוראה . זהו אמנם דיון מטא - חינוכי והשאלות העולות בו הן שאלות עקרוניות הרלוונטיות לדיון בתחום זה בכל מקום , אולם הכוח המניע אותו הוא מחשבה קונקרטית על משמעות החינוך לאמנות במדינת ישראל . מבחינה זו מבטאת האסופה עמדה ברורה וחד-משמעית : מדיניות החינוך הציבורי בישראל זקוקה לשינוי שייתן מקום מרכזי לחינוך לאמנות . מטרת מבוא זה היא להציג את המסגרת המושגית של הדיון , ובכלל זה את מבנה הקובץ , את סדר המאמרים ואת נושאיהם . חשוב לציין כי כל אחד מהמאמרים בקובץ נכתב מתוך העניין המקצועי והייחודי של הכותבת או הכותב בנושא של חינוך לאמנות . האסופה נולדה מתוך קבוצת מחקר בחינוך לאמנות שפעלה בין השנים 2010 ל - 2013 בסמינר הקיבוצים , וכל הכותבים בקובץ היו חברים בה . עריכת האסופה הייתה דומה לפעולת אוצרות , שבה עצם הצגת פרט אחד לצד פרט אחר יוצקת משמעות חדשה במבנה כולו . במלאכת העריכה נתנו דעתנו הן על הגיוון הנובע מתחומי העניין השונים של הכותבות והכותבים והן על הגורם המאחד : העניין המשותף שהיה לכולנו בחיבור שבין תכלית אסתטית ( אמנות ) לתכלית אתית ( חינוך ) . אפשר לראות , למשל , שכל המאמרים מצביעים על הקשר החיוני שבין התפתחות אסתטית לבין התפתחות אתית ובין דיון תאורטי להיבטים מעשיים . יתרה מזו , כל המאמרים עוסקים בהיבטים החברתיים של העשייה האמנותית . האסופה מחולקת לארבעה שערים : שער ראשון : מדוע חינוך לאמנות ? – מבט עיוני ומעשי ; שער שני : מהפכה מהחצר – אמנות פלסטית במרחב הבית ספרי ; שער שלישי : בין אמנות ( art ) לאומנות ( – ( craft חינוך לאמנות בעידן טכנולוגי ; שער רביעי : מבטים נפתחים – כוחה הביקורתי של הוראת האמנות .
|
|