|
|
עמוד:9
פתח דבר : אופקים חדשים או אופקים חשוכים - על חשיבותו של חינוך לאמנות החינוך הוא אמצעי להתפתחות אתית של היחיד ושל החברה . התפתחותם האתית של יחידים מותנית ביכולתם לפתח חשיבה עצמאית , המיוסדת על מודעות עצמית וחברתית . האמנות פותחת ומפתחת מרחב של קשב , רגש , דמיון , מחשבה ועשייה ייחודיים , שחשובים לחיי האדם ותורמים להתפתחות רוחו . יש אפוא לחתור לכך שהחינוך לאמנות יהווה נדבך מרכזי בתהליך החינוך הבסיסי של כל ילד , מגן הילדים ועד בית -ספר התיכון , ושמגמות לאמנות יוכרו כמגמות חשובות וחיוניות להתפתחותם של חיי חברה ותרבות ראויים בישראל . במערכת החינוך הציבורית בישראל ובמקומות רבים בעולם המערבי מקצועות הלימוד שנחשבים כמקדמים תשואה כלכלית של היחיד ושל החברה זוכים לקדימות , עד כדי הזנחתם או אף הכחדתם של מקצועות שנדמים כלא מקדמים תכלית זו . היחיד נתפס כבורג במכונה הכלכלית , ומערכת החינוך נתפסת כפס יצור להכנתם של " ברגים " שיתאימו לצורכי השוק , יתר על כן היא מוערכת לפי מדד זה . לצורך כך אף פותחו מכשירי מדידה משוכללים , שבהם נבחן התלמיד מגיל צעיר מאוד . ערכו של התלמיד נקבע לפי הצלחתו במבחנים אלה . תהליך זה של דה - הומניזציה של היחיד ושל החברה גורר עמו תהליכים של התנוונות אתית של יחידים ושל וולגריזציה של החברה . כל אימת שאנו נבהלים מתוצאות תהליך זה , נזעקת מערכת החינוך להטיל מגבוה " שק של ערכים " על ראשי התלמידים , לפי טעמו המקרי של שר החינוך שנמצא באותה עת בעין הסערה . כך אנו מוסיפים חטא חינוכי על פשע חינוכי : לא רק שהמערכת החינוכית " מחפשת את המטבע מתחת לפנס " , כלומר מעדיפה לקדם רק מקצועות מדידים , אלא גם כשהיא נוכחת שתוצאותיו של חינוך מדיד בלבד מסוכנות לחברה היא מנסה לתקנו באופן פרדוקסלי באמצעות תכניות מדידות ל " חינוך לערכים " . היכולת לצאת ממעגל קסמים זה דורשת את ההכרה
|
|