|
|
עמוד:13
הווי אומר , הערכים של חירות , פתיחות ואחריות הותאמו לכיוונים חדשים שהתאפיינו בעיקר בפרץ של יצירתיות אקדמית הנמשכת עד כתיבת שורות אלה . מעתה ניתב שגיא את תגובותיו לתחום המחקרי , ללימוד , להוראה וניהול אקדמי באוניברסיטת בר אילן , לחברות במכון שלום הרטמן , ובעיקר למחקר כשלעצמו . מתחילת דרכו נמשך שגיא לחקר ההגות הקיומית , וזו מכתיבה את סגנונו ואת תפיסתו את הזהות . במבוא שכתב עם עמיתיו עורכי הקובץ ' רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית ' , נמצא דברים אלה : על פי התפיסה האקזיסטנציאליסטית , הזהות אינה מהות נתונה , אלא הישג של היחיד , המתממש בתהליכים של סינתיזה . סינתיזה זו מורכבת משלושה קטבים : הקוטב האחד הוא זה של הנתונים העובדתיים ההכרחיים של האדם , הכוללים את הנתונים הפיסיים , הביוגרפיים , ההיסטוריים והתרבותיים שהאדם מוצא את עצמו בתוכם . הכרחיות זו אינה מסמנת הכרחיות לוגית , אלא הכרחיות עובדתית בלבד ; האדם מוצא את עצמו כבר מעוצב על ידי גורמים אלה מבלי שבחר בהם . הקוטב השני כולל את אפשרות הבחירה והדמיון , הפותחים פתח לאפשרויות חדשות , שאינן כפויות על ידי הנתונים ההכרחיים העובדתיים של היחיד . אם הקוטב הראשון מבטא את הכפיפות לעבר , הקוטב השני משקף את הפתיחות לעתיד . אולם שני קטבים אלה לבדם אינם מכוננים את זהות האני . הם הנתונים שהזהות מתגבשת באמצעותם . הקוטב השלישי המכונן את הזהות המסוימת של האדם הוא התייחסותו אל שני הקטבים הקודמים . במילים אחרות , הזהות האנושית אינה נתונה , אלא מכוננת בתהליך רפלקטיבי . בתהליך זה האדם עומד לנוכח הנתונים ההכרחיים , מצד אחד , ולנוכח האפשרות להינתק מנתונים אלה ולבחור באפשרויות שהדמיון הפתוח מציע לו , מצד אחר . מבחינת קוטב העבר שגיא עומד כל העת לנוכח המכורה הציונית הדתית שלו . הוא מודע לעיקרון המוצק של המחשבה הקיומית , שלפיו ״זהות אנושית אמיתית אינה יכולה להינתק מהנתונים ההכרחיים״ . אבל לפי הנתונים שתיארתי קודם , הציונות הדתית שהצמיחה את אבי שגיא הייתה בעלת מאפיינים של חירות ואוטונומיות , הן מבחינת הסביבה הבורגנית ה״תלושה״ מזווית הראייה של הסמלים הדתיים הן מבחינת 5 מ׳ מאוטנר , א׳ שגיא ור׳ שמיר , ״הרהורים על רב תרבותיות בישראל״ , בתוך הנ״ל ( עורכים ) , רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית : ספר הזיכרון לאריאל רוזן צבי ז״ל , תל אביב תשנ״ח , עמ׳ . 72 - 71 › שם , עמ׳ . 72
|
|