|
|
עמוד:13
הריכוזיות הממשטרת של ייצוג הפועלים באורח מפלגתי בפרלמנט או , לחלופין , נגד זו של ה " פוליטבירו " הקומוניסטי . מנגנונים צנטרליסטיים אלו , כך היא גורסת , אין בהם כדי להיטיב עם הפועלים , אלא , להפך , במוקדם או במאוחר הם יפעלו נגדם – ויהפכו כך לכלי שרת בידי מי שמבקשים למנוע את המהפכה או לבטל את הישגיה . חמישית , ראוי להוסיף על כל אלו את הזדהותה הביקורתית של רוזה לוקסמבורג עם מהפכת אוקטובר . מצד אחד היא ראתה בה צעד חשוב במאבק למען הסוציאליזם ; מצד אחר היא ביקרה את הצעדים האוטוריטריים של לנין ושל הבולשביקים ; לטענתה , פיזורו הכוחני של הפרלמנט הרוסי היה חיוני , אך מאחר שמהלך זה ביטל גם את הפיקוח הפרלמנטרי - דמוקרטי על המפלגה המהפכנית , נסללה הדרך לדיכוי בידיה שלה . בהקשר זה כתבה לוקסמבורג את שורותיה הידועות נגד הדיקטטורה המפלגתית של הבולשביקים : " חופש [ הניתן ] אך ורק לאוהדי הממשלה , אך ורק לחבריה של מפלגה – יהיו רבים ככל שיהיו – אינו חופש . חופש הוא תמיד החופש של מי שחושבים אחרת . לא מתוך קנאות ל ' צדק ' , אלא משום שכל מה שמחייה , שמבריא ושמטהר בחופש הפוליטי תלוי במהות זו , שהשפעתה נמוגה שעה שה ' חופש ' הופך לפריווילגיה . " ניתן להסתפק בהקשר הנדון כאן בעיקרי דברים אלה ולשוב ולשאול : במה הם רלוונטיים לתקופתנו ולמקומנו אנו ? התשובה לכך אינה פשוטה – היא מצריכה חשיבה דיאלקטית ; שכן העשורים שחלפו מאז פועלה ההרואי של רוזה לוקסמבורג , המקיף הגות שופעת תובנות חברתיות עמוקות , רוח - קרב מהפכנית ואופטימיזם פוליטי - תכליתי , לימדו אותנו – צאצאיו המאוחרים של אותו שלב הרה - גורל בהיסטוריה האנושית המכונה העידן המודרני – דבר מרכזי אחד : דווקא משום שמהותו של הקפיטליזם – ניכוסה הפרטי של עבודה חברתית קולקטיבית , קרי כורח ניצולו השיטתי של האדם על - ידי האדם – שרירה וקיימת ; דווקא משום שהיכולת היומיומית לתפוס מהות זו הולכת ונחלשת כתוצאה משכלולם המואץ ומשליטתם הגוברת של אותם מנגנונים אידיאולוגיים המתפקדים אובייקטיבית כאמצעים לסימוי
|
|