|
|
עמוד:12
כאויב חסר כל אמות מידה מוסריות . הטיה פסיכולוגית שיש להתייחס אליה בהקשר זה היא " טעות הייחוס הבסיסית " . הטיה זו גורמת לייחוס ההתנהגות השלילית של אחרים לאופיים ולא לנסיבות שהם פועלים בהן . כלומר , מעשי טרור נתפסים כנובעים מטבעו המרושע של האחר , מתוך התעלמות ממניעים נסיבתיים . תפיסה כזאת מובילה למחשבה המוטעית שניתן לפעול נגד הטרור רק ביד קשה , שכן אין סיכוי לשנות את אופיו של הצד שמנגד . כך מוחמצת ההזדמנות לפעול בחוכמה ובאופן שמביא בחשבון את הנסיבות המובילות לביצוע פעולות הטרור . תחושת זעם ושנאה כלפי ה " אחר " . תחושת הפחד מה " אחר " והדמוניזציה הנעשית לו מעוררות מטבע הדברים רגשות שליליים כלפיו , כדוגמת זעם ובייחוד שנאה . אלו מובילים לדחף לנקמה ולתגובות תוקפניות ולרצון להרע למושא השנאה ואף להכחידו . לנוכח הנטייה לתפוס קבוצות חיצוניות כישויות הומוגניות , הטרוריסטים נתפסים כמייצגי הקבוצה שהם משתייכים אליה , ושאר חברי הקבוצה מתויגים כעוזריהם או כטרוריסטים בכוח . בעקבות זאת רגשות הזעם והשנאה אינם מופנים כלפי הטרוריסטים בלבד , אלא כלפי כל הקבוצה שהם נתפסים כמיצגיה — במקרה הישראלי הפלסטינים כולם , ואף הפלסטינים אזרחי ישראל . נוסף על תהליכים חברתיים אלה , בחברה המתמודדת עם טרור מתקיימות הטיות פסיכולוגיות שמובילות לקבלת החלטות מוטה . למשל , הצורך ב "סגירות קוגניטיבית " . צורך זה מוגדר כחתירה לתשובות מהירות וחד – משמעיות וסלידה מריבוי משמעים . הטיה זו מובילה בדרך כלל להתמקדות בטווח הקצר , המאפשר רמת ודאות גבוהה יותר באשר לתוצאות הפעולה . דוגמה נוספת היא ההטיה של " ביטחון מופרז אופטימי " ( optimistic . ( overconfidence בהקשר לנושא ספר זה , מדובר בנטייה של מקבלי ההחלטות לקבוע את הערכותיהם בעניין התפתחויות עתידיות שייגזרו מהאמצעים שיינקטו על ידם מתוך ביטחון יתר . הערכות מופרזות אלה מסתמכות על התייחסות למידע המקדם ומאשש את הצלחת המדיניות אגב התעלמות ממידע שדווקא מעיד על כישלון אפשרי שלה . כך יוצא שלא כל השיקולים הרלוונטיים מקבלים את המשקל הראוי , כמתחייב מהליך קבלת החלטות תקין .
|
|