|
עמוד:11
בנימה אישית חלק ניכר מטיולי בחו " ל היו בשנות השמונים . התחלתי באוסטרליה , המשכתי לאפריקה , והיתה הרבה אירופה . טעמתי גם מאסיה ומצפון אמריקה . בדרום אמריקה ובאנטרקטיקה עוד לא יצא לי . מתחילת שנות התשעים פחת משמעותית קצב הטיולים שלי בעולם הרחב . התמסדתי ויצרתי לי סגנון חיים מאוזן , שייתר את הצורך לשבור שגרה או להפיג את לחצי היום ‑ יום . מסביבי החלו אנשים להטיס את עצמם לדעת . כמעט כל מי שפגשתי תכנן לנסוע לחו " ל או חזר מחו " ל . יותר מכול הם רצו " להתאוורר " . מחירי הטיסות וחבילות התיור הלכו וירדו , והתאפשר לרבים ליהנות , ולו במעט , ממנעמי העולם הגדול . במרוצת שנות האלפיים עלה מספר הנוסעים מישראל כדי לחיות ולעבוד בחו " ל : רילוקיישן , עבודה לתקופה קצובה שלאחריה יחזרו לארץ . למקצתם היה נוח להאמין שיחזרו ארצה , הרילוקיישן סיפק לגיטימציה לנסיעתם . לא מדובר ב " ירידה " , אלא במהלך לגיטימי לטובת הקריירה . ככל שנקפו השנים עלה מספרם של מי שהודו בפה מלא שהם עוזבים את ישראל , ויגידו הוריהם מה שיגידו . " הרי נבוא לבקר , וגם אתם תבואו אלינו " . לי לא היו דילמות כאלה . מה לי להתרוצץ בעולם או לגור בניכר ? ממילא ברוב הארצות הראויות למגורים החורף שולט , ולי דווקא יש טבע קיצי . בעשור השני של שנות האלפיים החלה לזוע בתוכי מין תחושה של " עוד מאותו הדבר " . בשלהי שנת 2013 עמדתי לקראת סיום כתיבת ספרי השלושה ‑ עשר במספר , ולראשונה לא עלה בי הרצון ליזום את כתיבת ספר הניהול הבא . גם לא הייתי בטוח שבשנה הבאה ארצה להמשיך לגור בעירי המנומנמת רמת גן . לא לגלות עולם ביקשתי , אלא לחוות סביבת חיים שונה ... לא שונה מאוד , רק קצת . ברלין התאימה לי ככפפה ליד : ראשית , היא קרובה ונגישה מאוד מישראל . יש ממנה ואליה טיסות יום ‑ יומיות בעלות נמוכה , כך שאם יהיה צורך , אוכל להגיע לארץ בקלות רבה ; שנית , יש בה קבוצה גדולה
|
|