|
|
עמוד:13
הדיבור השירי ושתיקת האמנות 1996 " בציוריו של פאולו אוצ ' לו לא רואים ציפורים " : כך נפתח טקסט קצר של איטלו קאלווינו , " ציפוריו של פאולו אוצ ' לו " . " מה קרה לציפורים , שלדברי וזארי מילאו פעם את בדיו ? מי הניס אותן ? " והוא משיב : " ודאי החיילים , החוסמים את דרכי האוויר בחניתותיהם ומהסים קול ציוץ וסלסול בשאון נשקם " . את אוצ 'לו הזקן תיארו לא פעם כשהוא מוקף בציורי הציפורים שלו ; אבל מה שמעורר תשומת לב ביצירותיו המפורסמות ששרדו הוא " היעדר הציפורים , היעדר המטיל את כובד משקלו על האוויר , מבעית , מאיים , מבשר רע " . ציורים אלה ששרדו כמו מבליעים הנחה על קיומם של ציורים אחרים , שייתכן שצוירו אבל אבדו : " סצנות שקדמו לאלה - עולם שכולו קול ציוץ ונקירות ומשק ‑ כנפיים , שנפוצו בבהלה לכל עבר עם פלישת הלוחמים , וסצנות אחרות שבאו אחריהן : מתקפת ‑ נגד של הציפורים , העטות להקות ‑ להקות צפופות ונוחתות על קסדות , על שריוני ‑ כתף ומגיני ‑ מרפק " . הטקסט של קאלווינו מתמלא פתאום נוצות מתעופפות וציפורניים ננעצות , בלהות נוסח " הציפורים" של היצ ' קוק . פלוני זועק לעזרה , אלמוני מגשש למצוא מגן - ונמצא נועץ ידיים בכנף פרושה . לבסוף אפילו האדם , שכבר נתגלגל בחיה שריונית כשלבש שריון , פושט צורה והופך לציפור . במאבק האחרון בין חיה שריונית לציפור שוב אין יודע " היכן - ואם - האדם עודו קיים " . הטקסט , שנפתח בהיעדרן של ציפורים , מסתיים בנוכחותן בכל מקום ; ואילו דמויות האדם , שמילאו את הבד בתחילה , נעלמו לגמרי . האנשים נטמעו בציפורים , מגני החזה שלהם צימחו נוצות , וחצוצרותיהם פולטות קריאות ציפור צורמות . ההיעדר , שהיה " מוטל בכל כובד משקלו על האוויר , מאיים ומבשר רע " , בלע כל נוכחות . מסתו זו של קאלווינו , עיסוקה האמיתי הוא בדרך תגובתו של הדמיון היוצר על ציור . הטענה הפרדוקסלית המושמעת כאן היא , שתגובתו של סופר על יצירת
|
|